מדוע אני פמיניסטית לידה?

מאת: מריה סיקסקילר

אני פמיניסטית לידה. תלעגו אם תרצו ותקראו לי קיצונית. אבל לפחות תנו לי את העונג לדמיין את התרחיש הבא:

יש לך הריון בריא. יש לך רופא שאת די אוהבת. את מניחה שמפני שנשים סביב העולם עושות את זה, גם את יכולה ללדת תינוקת בריאה ושבאותו רגע שהיא תגיח לעולם תתאהבי בה. אין בעיה! את לא צריכה דולה מפני שאת חזקה ונחושה.

רק שהתאריך לידה המשוער הגיע ועבר, הרופא מתחיל לדבר על זירוז. כמה ימים אחרי התאריך המשוער שלך, הוא מאשפז אותך בבית חולים ונותן לך תרופות בכדי לגרום לרחם שלך לייצר צירים.

מפני שהצירים הללו חזקים יותר ממה שהם בטבע, את מבקש כמה שעות מוקדם מדי אפידורל שהאחיות לא מפסיקות להגיד לך לקחת. את נבדקת שוב ושוב לפתיחה אבל את עדיין בפתיחה 3 ס"מ. את רעבה – כמעט כבר 18 שעות מאז הפעם האחרונה שאכלת, למרות שהגוף שלך עובד קשה. אחיות ממשיכות להיכנס לחדר בכדי לשפר את מדידת הדופק לב העוברי של המוניטור.

פתאום יש הרגשה של רעש וסנוור ואת מתעייפת.

אחרי 24 שעות בבית חולים, הרופא נכנס ואומר לך שטכנית התינוק בסדר "בינתיים" – אבל הלידה נמשכת כבר "הרבה זמן". הוא מתחיל לדבר על אפשרות שהלידה במצב של "חוסר התקדמות", שהתינוק שלך אולי "גדול מדי ולא מתאים" ושמאוד כדי לך לחשוב על ניתוח קיסרי. "בגלל", הוא אומר ברוך תוך כדי שהוא מלטף את רגלך, "שלא באמת יהיה לך אכפת איך היא תצא ברגע שתאחזי אותה בזרועותיך."

את מתייסרת מפני שזו לא הלידה שציפית לה, אבל אולי הרופא שלך צודק ואולי התינוקת לא תצא מעצמה. או אולי את פשוט מותשת וגוועת מרעב. אז את משחררת. בערך עשר וחצי בלילה, אחת מהשעות הכי נפוצות לניתוח קיסרי – ציניקנים יגידו שזה קשור לזה שרופאים רוצים לסיים את היום שלהם.

הם מגלגלים אותך על אלונקה לתוך החדר ניתוח. את ערומה, איברים חשופים, קרה וחסרת תחושה, רועדת מההרדמה, מקשיבה לרופאים מדברים על יעדי סוף שבוע שלהם בזמן שהם פותחים אותך ומסירים את תינוקך מבטנך. מתאפשר לך מבט מהיר מעבר לסדין על הילדה שלך לפני שהיא נעלמת בכדי שישאבו ממנה נוזלים, ישקלו אותה וימדדו אותה.

בסופו של דבר תוכלי לנשק את פניה.

בסופו של דבר תוכלי לחזור מבית החולים הביתה.

בסופו של דבר תרגישי מספיק טוב בכדי להרים אותה להחליף לה טיטול.

בסופו של דבר תרגישי חיבור עמוק עם התינוקת שלך.

בסופו של דבר תפסיקי לבכות כל יום מבלי באמת לדעת למה.

בסופו של דבר.

זאת החוויה שלי מנובמבר 2009, כשהרופא שלי שכנע אותי לעבור ניתוח קיסרי מיותר. זאת הייתה אני בוחרת לא לבחור.

וזה למה אני נהייתי פמיניסטית לידה.

אז מה זה בעצם אומר? פמיניסטיות לידה אינן נגד ניתוח קיסרי, או נגד בתי חולים, או נגד רופאים. אנחנו לא אנשים שלא אכפת להם מ-"תינוקות בריאים" – כל אמא רוצה את זה!

פמיניסטיות לידה פשוט מאמינות בזכותה של אישה לבחור מעוצמה לגבי חווית הלידה שלהן. אנחנו מאמינות שאמא צריכה מידע מבוסס ראיות לכל אפשרויות הלידה, דבר שלעתים קרובות מדי לא מתרחש. אנחנו מאמינות שאמא צריכה לקבל תמיכה לכל אורך תהליך קבלת החלטות ולתוך חווית הלידה עצמה, דבר שלעתים קרובות מדי לא מתרחש. ואנחנו מאמינות שאמא זכאית לבחירות שלה, ללא שיפוט, לא משנה מה הבחירה שלה, דבר שלעתים קרובות מדי לא מתרחש.

הבחירה שלי, שנכנסתי להריון שנית, היה ללדת לידה נרתיקית לאחר קיסרי (לנל"ק). זאת הייתה בחירה מעצימה מפני שבחנתי ראיות רפואיות והערכתי את הסיכונים שיהיה חופשה אליהם לא רק בלנל"ק אלא גם ניתוח קיסרי חוזר. זאת הייתה בחירה מעצימה מפני שקבלתי את סיכום הניתוח קיסרי שלי שהוערך על ידי אנשי מקצוע רפואיים שעזרו לי להבין שקרוב לוודאי שהניתוח הקיסרי הזה היה מיותר ושאני מועמדת טובה לנל"ק. זאת הייתה בחירה מעצימה בגלל שהחלפתי את הצוות לידה לצוות מיילדות מדהימות של הבית חולים האוניברסיטאי ג′ורג וושינטון והתחייבתי לדיאטה בריאה יותר ולפעילות גופנית המומלצת על ידיהן. זאת הייתה בחירה מעצימה מפני שעכשיו יש מסביבי אנשי רפואה שיאפשרו ללידה להתחיל ולהמשיך באופן טבעי – אחד מהגורמים הכי חשובים בכדי לשפר את תוצאת הלידה על פי ארגון הבריאות העולמי. וזאת הייתה בחירה מעצימה מפני שבחרתי דולה מלאת כוחות שידעתי שתתמוך בי ותגן על הבחירות שלי במשך כל זמן הלידה.

כשהרגע הגיע, בפברואר 2012, הלידה נמשכה ארבעה ימים ללא שום תרופה. אף פעם לא עבדתי כל כך קשה או חוויתי התרגשות כזו עצומה מאשר ביום שפגשתי את בני. הרגשתי הקלה, גאווה, חוזק והתרוממות רוח. הרגשתי מועצמת על ידי הלידה וזה שינה את חיי לטובה. חווית הפוסט פארטם הייתה חיובית בצורה מדהימה. עד היום, אני מסתכלת על הילד האמצעי שלי בפליאה והערכה על החוויה שהייתה לנו ביחד – בזמן שנתתי לו את חייו והוא החזיר לי את חיי.

ביוני 2014, אחרי לידה של 18 שעות, עברתי לנל"ק טבעי שני, עם אותן מיילדות מקסימות. הפעם, בחרתי לאחוז את הבן שלי, להוציא אותו מהגוף שלי ולקבל אתו במו ידי, באהבה ושמחה. הלידה לא הייתה קשה כמו הלנל"ק הראשון, אבל הייתה מתגמלת ומעצימה באותה צורה. אני התענגתי על הביטחון שחשתי בגוף שלי וגם הפעם אהבתי את חווית הלידה שלי. התהליך היה כו טרנספורמטיבי שהסכמתי לחלוק את הניסיון שלי עם חברותי, אימהות לנל"ק, והתסריטאית בריג′יד מאהר בשביל הסרט הבאה שלה המתייחס לתפקיד מיילדות בבית חולים בכדי לשפר את תוצאות הלידות בארצות הברית.

אם את בהריון, או שמישהי שאת מכירה בהריון, זה מאוד פשוט. אם את חושבת שאת פמיניסטית לידה או לא, תדעי שלחוויית הלידה שלך יש את האפשרות לעצב אותך כבן אדם בדרכים עצומות. את המובילה. מדובר בגוף שלך ובחוויה שלך. תשאלי שאלות. תיקחי דולה. תעשי את החיפושים שלך. תכתבי תוכנית לידה שתעזור לך להגדיר מה חשוב לך. תגשי להריון שלך עם התמקדות אסטרטגית. תסובבי את עצמך בצוות לידה שיכבד את התהליך. תהייה מלאת תקווה. תדעי שיש לך זכות לקבל זכות. לידה היא הזדמנות מדהימה. תבחרי בנבונות.

תורגם לעברית על ידי: סיון לינהרט

לטור באנגלית: http://www.thedailybeast.com/articles/2015/07/26/why-i-am-a-birth-feminist.html

על הכותבת:

Mariah Sixkiller lives in Washington, D.C., with her family. She’s a former longtime Capitol Hill staffer turned VBAC advocate, and she is launching Build a Better Birth later this year.

The Mama Sherpas will be available on iTunes, digital VOD and themamasherpas.com as well as DVD on July 21. For more information please visit www.themamasherpas.com.

שיתוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *