סיכום תהליך המדיקליזציה של הלידה בישראל

ללדת ועוד איך : חוקי הלידה הלאומיים בימי המנדט

ד"ר אומי לייסנר

מבוא

מדיקליזציה (מתן מענה רפואי בנושאים חברתיים או התנהגותיים של היחיד או החברה) של לידה הוא התהליך שהתרחש במהלך המאה הקודמת, בו עברה הלידה מהמרחב הפרטי והנשי אל המרחב הציבורי בסמכותם של הרופאים. מאירוע נשי בסמכותן/ניהולן של המיילדות הפכה הלידה לאירוע רפואי שמצריך שימוש בטכנולוגיות רפואיות. בכל מדינה בה התרחש התהליך היה צורך באשפוז היולדת. מכיוון שבכל מדינה האשפוז התרחש בקצב אחר ובנסיבות אחרות, חוקרים נוטים לראותו כתהליך אינטרסנטי הנובע ממניעים פוליטיים, כלכליים ואישיים.
בישראל תהליך זה הושלם בשנות ה-60. נוטים לייחס את התהליך בארץ, לחוק משנת 1953 אשר קבע כי "רק אישה שנזקקה לאשפוז בקשר ללידה תקבל מענק לידה". מנגד לטענה זו ניתן לראות כי רמה גבוהה של לידות בבתי חולים הושגה כבר בתחילת שנות ה-40 בישראל המנדטורית.
מדוע עברה הלידה לבית החולים? ברוב העולם המתועש עברה הלידה לבית החולים לאחר מלחמת העולם השנייה וההסבר לכך היה שישנם יתרונות בריאותיים לאם וליילוד בסביבה רפואית. עם הזמן התברר כי תמותת היולדות בבתי החולים הייתה גבוהה יותר וכי השיפור בבריאות נבע מהשיפור הכללי בסניטציה ובתזונה. למעשה עד היום לא הוכחו היתרונות הבריאותיים של לידה בבית חולים לעומת לידות בסביבה בה שוררת מדיניות המאפשרת גם לידות בית מתוכננת. עובדה זו הובילה חוקרים רבים להסביר את המעבר ללידות בבית חולים במונחים פחות מדעיים ויותר אנליטיים ופוליטיים.
במחקרה זה, לייסנר מונה שלושה גורמים עיקריים למעבר הנ"ל – הרופאים, המדינה והיולדות עצמן.

האינטרסים של הרופאים על פני האינטרסים של המיילדות

למעשה ישנו מאבק המתרחש בין שתי קבוצות –
  1.  מיילדות שהן נשים ומרחב העבודה שלהן הוא הבית , והנחת היסוד לפיה הן עובדות היא שלידה היא תהליך טבעי ונורמלי בד"כ.
  2. הרופאים, מומחים בגניקולוגיה , גברים על פי רוב, מרחב העבודה שלהם הוא בית חולים והם מתמקדים בפתולוגיה וברשותם טכנולוגיות רבות להשתלט על הלידה.
הקבוצה המכריעה היא זו שבידיה כוח רב יותר.
לכוחם של הרופאים הצטרפו הממשלות שסברו שריכוז יולדות במקום אחד יהיה משתלם וחסכוני מבחינת משאבים, אולם הן לא לקחו בחשבון את העובדה שהפעלת מרכזים רפואיים מתאפיינת בטכנולוגיה יקרה וכך יוצא ששכרם בהפסדם. אנקדוטה משעשעת ששופכת אור על האינטרסים הכלכליים של הממשלות, היא שבאנגליה, בתחילת המאה, כאשר היו חסרות מיטות אשפוז הופנו היולדות ללדת בביתן בטענה שאם מדובר בלידה רגילה, אזי ביתן בטוח כבית חולים. אולם כאשר חלה ירידה בלתי צפויה ברמת הילודה ( בשנות ה-60) והיו מיטות אשפוז רבות פנויות תמכה הממשלה בדעה שלידה בבית חולים הינה בטוחה יותר, שהרי יהיה קל יותר למלא מיטות אשפוז ריקות מאשר לפתח שירותי לידות בית. אינטרס ממשלתי נוסף היה להראות כמה מפותחות ומודרניות הן המדינות אשר אימצו את המודל המיילדותי הרפואי וזאת בלי שלקחו בחשבון את העלות והתועלת ליולדת וליילוד. מעבר לאינטרסים הכלכליים של הממשלות היו גם אינטרסים של "פיקוח חברתי" לפי דברי של מישל פוקו (פילוסוף צרפתי), מדובר ביצירת גופים ממושמעים עבור המדינה והפעלת כוח שלטוני גופני כלפי אזרחי המדינה. ליולדות עצמן גם היה רצון והיו שאיפות לשייך עצמן לקבוצה אתנית או סוציאלית בדרך בה ילדו. הראשונות שילדו בבית חולים היו נשים חסרות כל שהרופאים השתמשו בהן כ"שפני נסיון", ועם הזמן דווקא היו אלה נשים ממעמד גבוה שסחפו אחריהן את השכבות מתחתיהן. נשים האמינו כי הרופאים יצילו אותן מסכנות הלידה, נשים רצו לידה ללא כאב, שליטה בגורלן הביולוגי וחשבו שהדרך המודרנית ללדת היא ללא כאב ובהרדמה מלאה. אך במקום שליטה הושג ההיפך והאשפוז לא היטיב עמן ועם ילדיהן.

אז איך זה נעשה בפועל?

אז איך מחוללים מדיקליזציה ללידה? בכמה אמצעים:
  • תעמולה של הרופאים בדבר סגולות הרפואה המודרנית
  • חקיקת חוקים שהוציאו את המיילדות מחוץ לחוק
  • חינוך מחדש של המיילדות והכפפתן לרופאים
  • מתן הטבות ליולדות
  • מימון האשפוז
  • ניהול מעקב הריון ע"י הממסד הרפואי בטענה שהדבר מביא לתוצאות טובות יותר, כאשר בפועל לא הוכח הדבר.
את כל הנ"ל ניתן לראות גם בישראל, בה מציע החוק הישראלי באמצעות הביטוח הלאומי, מענק לידה למי שהזדקקה לאשפוז בלידה (לשמחתנו החוק הזה שונה לאחרונה תודות לעבודתן של ח"כ תמר זנדברג ו"עמותת נשים קוראות ללדת"). בישראל המיילדות המסורתיות (היהודיות) שפעלו בארץ מסוף המאה ה-19 ויילדו נשים יהודיות, נוצריות ומוסלמיות נדחקו הצידה עם עליית רופאים מלומדים מאירופה ומיילדות מדופלמות, בוגרות בתי הספר למיילדות באירופה, שגם ניסו למצוא את מקומן בארץ ישראל. השכנוע להשתמש בשירותיהן הרפואיים של המיילדות המדופלמות נעשה באותם הימים באמצעות "שוחד" של מוצרי מזון מאמריקה, כאלו שלא היה בניתן למצוא/להשיג בארץ ישראל באותם הימים. בדומה למיילדות המסורתיות גם המיילדות המדופלמות העניקו שירותים לאוכלוסייה כולה וגבו את שכרן כראות עיניהן. כל המיילדות (מסורתיות ומדופלמות) שטיפלו בנשים שהגיעו מאוכלוסייה ענייה, לא גבו מהן כסף עבור שירותיהן.
נקודת המפנה הגדולה בתחום המיילדות בארץ הייתה עם כניסתו של ארגון נשות "הדסה" לארץ שעסק בארגון שירותי רפואה. תחנות התייעצות לאימהות ולנשים הרות, לימים יכונו "טיפות חלב", הוקמו גם בפריפריה ודאגו לתת עזרה לנזקקים, ללמד אודות היגיינה והנחלת תרבות וציוויליזציה למזרחיים. בהמשך, היו תרות האחיות אחר הנשים ההרות ביישוב, ומשכנעות אותן לבוא ולהיבדק בכל האמצעים האפשריים (הפחדה בעיקר). מנגד, נמנעו האחיות לתת מידע לנשים ההרות על תהליך הלידה עצמו. מי שלא הגיעה להיבדק לא קיבלה כרטיס שהפנה אותה היכן ללדת וגם איפשר את מימון הלידה בעת הצורך – בבית חולים או בבית(!!!).
ההפנייה המדוברת מהאחיות של הדסה גם קבעה מי תלד בבית ומי בבית החולים לפי סדר הדחיפות הבא:
  1.  מקרים פתולוגיים.
  2.  לידות ראשונות.
  3.  מקרים סוציאליים (מדובר ברשימת קריטריונים ארוכה ומשתנה לפי עונות השנה, ו/או לפי רמת העוני).
עם זאת נשים רבות שקיבלו "כרטיס" ללדת בבית היו מגיעות לבית החולים, והמחלקות היו קורסות מעומס. אחד הפתרונות שעלו ע"י ד"ר לבונטין (מנהל סניף "הדסה" תל אביב ) והוצעו להנהלת "הדסה", היה לתת מעין מענק לידה גם ליולדות הבית. הנהירה ללידות בבתי החולים המשיכה, למרות שהתנאים הסניטריים במחלקות היו לא ראויים ויולדות רבות לקו בדלקות, ומנגד בלידות הבית לא נרשמו אירועי מוות או תחלואה.
בשנת 1945 אחוז לידות בית חולים עמד על 90.6% ובשנת 1955 כבר עמד על 96%.

אז מה גרם לנהירה התמוהה הזו?

כביכול בתחילה, על פי עדויות ומסמכים ניסו הרופאים למנוע את כניסת כל היולדות לבתי החולים. אך כאשר מספר הרופאים בארץ עלה וכבר לא היו אילוצים פיזיים וכלכליים כבעבר הגישה השתנתה.
במקביל לרופאים, מיילדות הבית המדופלמות שעבדו ימים כלילות, ליוו יולדות יממות רצופות והגיעו לקריאות שחלקן התבררו כקריאות שווא (לידה שלא התפתחה לבסוף) עדיין השתכרו שכר שווה ערך לשכרו של ביקור בודד ועל כן נאלצו לעבור ולעבוד במחלקות בתי החולים על מנת להשתכר בכבוד ובשכר שווה ערך לעבודתן. מספר המיטות בבתי החולים גדל כי היו פחות חולים מזיהומים שונים, והיה קל הרבה יותר לקבל יולדות בבתי חולים בהם התפנו מיטות, מאשר להשקיע ביולדות ומיילדות הבית (העלאת שכרן של מיילדות הבית ופיתוח 'קואופרטיב למיילדות'). השיח על לידות בית בטוחות הלך ונעלם בעקבות זה וכך המשיך לעלות מספר היולדות בבית החולים. האחיות בתחנות "טיפת חלב" גם טמנו ידן בצלחת. בתחנות התבצע מעקב ההיריון הקפדני שגרר גם בדיקות שידועות כיום כמסוכנות (צילומי רנטגן) וגם התבצעו רישומי יולדות בגבולות גמישים כראות עיניהן.
המעורבות הזו של האחיות בתחנות (כמבצעות בפועל של חוקי הרשמת היולדת שהיו נהוגים בתקופת המנדט הבריטי) היו לפי סברת חוקרים רבים ככלי יעיל ביותר להובלת יולדות ללידה באישפוז. תהליך כזה מפחית את ביטחונה עצמי של היולדת ואת הידיעה שהיא תוכל ללדת ללא השגחה רפואית צמודה. ליולדות נתנו גם הנחיות ברורות להכנת הסביבה הביתית וגופן ללידה. כך יוצא שגם לידות הבית היו לידה רפואית, בחסות מיילדת מדופלמת, ולא מיילדת מסורתית. אירגון "הדסה" למעשה העדיף מיילדות מדופלמות-מורשות על פני המיילדות העממיות-מסורתיות (בדומה לבריטים שהסדירו העדפה זו באמצעות חקיקת פקודת המיילדות בשנת 1929 – שזו עד היום החקיקה היחידה המסדירה את תחום המיילדות בישראל, עליה נסמך עד ימינו גם משרד הבריאות) והוא אף קידם שיטת עבודה לפיה המיילדות המדופלמות צריכות להיות בראש ובראשונה אחיות רפואיות מוסמכות וכך בין היתר קידם בעצמו את המדיקליזציה של הלידה בישראל.

ומה רצו הנשים?

אין עדות לכך שהנשים נשאלו לדעתן ורצונן, אך הנתונים מצביעים על כך שהנשים הסכימו או רצו ללדת בבית חולים. כדי להסביר את התופעה פנתה ד"ר לייסנר לבחון את הנסיבות שהובילו לכך במדינות אחרות –
  •  השתייכות חברתית – מודרנה ומערב כערכי על, בעוד לידת הבית נתפסה כפרימיטיבית (בהשלכה על ישראל הציונית דאז – לידת בית הינה לא ראויה לאומה העברית הנבנית מחדש).
  • שיקולים דמוגרפיים – חובתנו הלאומית ללדת ילדים (האיום הדמוגרפי), מה שהביא לקבלת העריצות הרפואית ביתר קלות.
  • פמיניזם והבטחה ללידה ללא כאב – שיקולים אלו מיוחסים לגישות אמריקאיות של שנות העשרים ולאו דווקא לישראל. אולי בגלל העובדה שארגון נשות "הדסה" יוסד ע"י אמריקאיות והאחיות המייסדות היו אמריקאיות, הקשר להלך הרוח בישראל היה ברור.
עם זאת הסיבה העיקרית לפי ד"ר לייסנר שנשים הסכימו/רצו ללדת בבתי החולים היא הסברה שאם יפקידו גורלן בידי הרופאים הן יינצלו מהסכנות של הלידה וזאת כמובן לאור מסע ההפחדות שספגו לאורך כל ההיריון.

סיכום ומסקנות –

המאה העשרים חוללה שינוי בתחום הלידה והעבירה אותו מן הבית הפרטי אל בית החולים. זהו תהליך שהתרחש בכל מדינה בקצב אחר והסיבות המניעות היו שונות. בארץ ישראל המנדטורית התרחש עיקר המעבר עוד לפני שנת 1940.
למאמר המקורי והמלא >>> http://bit.ly/2v0Mr80
שיתוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *