תסריטי שיחה של מיילדת פמיניסטית: בדיקות נרתיקיות כואבות במהלך לידה

תסריטי שיחה של מיילדת פמיניסטית: בדיקות נרתיקיות כואבות במהלך לידה

מאת: Feminist Midwife

מאנגלית: ליאור בצר
עריכה ויעוץ מקצועי: כרמל ג'נאח

במהלך כמעט ארבע שנות נסיוני כמיילדת, מתוך תחושת האני-עוד-רק-מתחילה שלי, כבר הספקתי להתוודע לאינספור דו"חות או דיונים על מישהי "וגיניסטית"[1] שחוותה "בדיקות קשות" או מישהי ש"לא מסוגלת לעמוד בבדיקות" או שעברה "בדיקות כואבות" במהלך לידה. בבית החולים הקודם שעבדתי בו, ביקשו קולגות את עזרתי בבדיקת מישהי בלידה, כי משום מה הצלחתי להשלים בדיקה ללא כאב או קושי מיוחד, או במינימום הכאב האפשרי. בבית החולים החדש, נראה שהסטנדרט הוא להציע לנשים אלחוש אפידורלי כדי לאפשר להן "לסבול" את הבדיקות בקלות רבה יותר. אני בדעה שזו צריכה להיות דרישה נדירה ביותר, שיכולה להיות יעילה לפעמים, ואני מעוניינת לבחון את זה.

כמה מחשבות בנושא, מבוססות על דעתי האישית:

–        בדיקה פנימית היא חיונית במקרים נדירים. עדכון על מידת הפתיחה הוא לא פעולה שנדרשת באופן סדור במהלך לידה, אלא אם כן המידע יכול לשנות את תוכנית הטיפול (לדוגמא אם יש צורך בהמשך ריכוך הצוואר במהלך השראת לידה, או כאשר יש חשש למנח/מצג בעייתי). אפשר לדון בצורך להערכת הפתיחה רק כשזה הכרחי, משום שבדיקות חודרניות צריכות להתבצע רק כשיש הכרח לכך.

–        מילים כמו "לסבול" או "קשה", במיוחד בתחום הטיפול במי שמודרות מהחברה עוד לפני שנכנסו לטיפולנו (נשים, להט"ב, לא לבנים) טעונות ביחסי כוח ומגלמות פעולה נגד מטופלת, ולא יחד איתה. התיוג של מישהי כ"קשה" ולא כמישהי שחוותה בדיקות כואבות היא הזרה של המטופלת, במקום שפה מכבדת והבנה פרקטית של המצב. השפה חשובה. "בדיקה כואבת", אם האדם שעבר את הבדיקה מתאר אותה ככזו, היא הולמת.

–        אחת מכל חמש נשים הותקפה מינית. סביר להניח שאפילו יותר בשל תת-דיווח. השיעור גבוה עוד יותר בקרב אוכלוסיית הלהט"ב. הפרקטיקה הטובה ביותר לדעתי היא להניח שלכולן יש צורך בשליטה וזכות בחירה לגבי הבדיקה ממגוון סיבות, אבל שהיסטוריה אפשרית של תקיפה מינית, בין אם היא מדווחת לנו או לא, היא הנחה הגיונית להתחיל בה.

–        וגיניסמוס ו-וולוודיניה הן אבחנות אמיתיות הדורשות טיפול מיוחד במהלך היריון ולידה. עם זאת, אם מישהי לא מדווחת על שום כאב ביחסי מין או בבדיקות גינקולוגיות קודמות, סביר שזה לא המקרה.

 

אף על פי שאינני חובבת איברים מנותקים מגוף או בובות הדגמה לבנות סטנדרטיות, אני מקווה שהתמונות פה מדגימות את מה שניסיתי להגיד במילים.

עניין נוסף בנושא גישתי הפמיניסטית לטיפול: אני לעולם לא נכנסת לחדר ומכריזה "הגיע הזמן לבדוק פתיחה!" הגישה שלי היא תמיד לבדוק מה שלומה של המטופלת, לדון באיך היא חווה את הלידה, איך בן או בת הזוג שלה חווה אותה, איך אני רואה את התקדמות הלידה מנקודת מבטי כמיילדת, ומה הצעד הבא בתכנית הטיפול שלנו, תוך כדי דיון בכל האפשרויות. לפעמים זה כולל גם בדיקת פתיחה.

עכשיו לתסריט שיחה. אני מתחילה בשיחה כאילו הגעתי להתחיל טיפול במישהי שאני מבינה שחווה כאבים בבדיקה, ושיש סיבה חשובה לקבל מידע עדכני על התקדמות הפתיחה שלה.

 

מיילדת: הי, אני סטפני, אני המיילדת שתלווה אותך במשמרת הנוכחית. (פגישה עם המטופלת, היכרות עם בן או בת הזוג, עם המשפחה, עם הדולה). אשמח לשמוע איך הולך לך בינתיים.

ולמשפחה איך הולך?

שוחחתי בעניין הטיפול בך עם המיילדת שטיפלה בך עד עכשיו, ובדקתי את הרישומים, כך שאני מבינה קצת יותר על מהלך ההיריון שלך עד עכשיו. האחות ואני דיברנו על החוויה שלך עד כה מפרספקטיבה סיעודית. יש משהו שחשוב לך שאדע על ההיריון ועל תכנית הלידה שלך?

את יכולה לספר לי איך היו לך בדיקות הפתיחה עד עכשיו?

מה בדיוק כואב או גורם אי נוחות? זו תחושה מבחוץ, מבפנים, גם וגם? יש דרך או תנוחה שבה את חושבת שיהיה לך נוח יותר?

תודה ששיתפת אותי. אני מצטערת שהבדיקות היו כואבות עד עכשיו. יכולות להיות לכך מספר סיבות: בין אם זה מתנוחת העובר וגירוי קצות העצבים, זרימת הדם ונפיחות באגן, בנרתיק או בפות, מיקום תחושת הצירים בגופך, או הגישה של הבודק/ת. יש לי מספר דרכים שגיליתי שמקלות על מהלך הבדיקה. בהתחשב במצב התקדמות הלידה שלך, חשוב שאת ואני נקבל מושג על רמת הפתיחה שלך ועל מיקום העובר, מהסיבה הזו: […]. המשך לצעד הבא בלידה עלול להיות מסובך אם לא נדע מה מצב הפתיחה הנוכחי שלך מהסיבה הזו: […]. כמו בכל נושא שנדון בו, נציע או נייעץ לך בזמן שאת כאן, את יכולה לסרב או להתחרט בכל שלב, ואנחנו נכבד את זה, וניתן את המלצותינו להמשך בהתאם להחלטתך. מה דעתך שאת ואני ננסה להפוך את הבדיקה לנוחה יותר כדי לקבל את המידע הרלוונטי?

(חשוב: אם הן מסרבות לבדיקת פתיחה, כבדו זאת. גבשו תכנית חלופית להתקדמות הלידה בהתבסס על השיחה הזו. הציעו משככי כאבים אם צריך.)

יש טכניקה יעילה שאני משתמשת בה עם מטופלות שחוות בדיקות כואבות, על ידי שימוש במילים "עצרי" ו"החוצה". "עצרי" משמעה שאני משאירה את היד שלי איפה שהיא, אבל מפסיקה לזוז עד שתגידי לי שזה בסדר להמשיך. "החוצה" משמעה שאני מיד מוציאה את היד שלי בעדינות. את חושבת שזה יכול לעזור לך?

חשוב לי מאוד לכבד הן את המילים שלך והן את הגוף שלך. דעי שאקשיב לך ברגע שתגידי משהו, ושאשים לב לגופך ואדון אתך בדרכי הרגעה.

יש מטופלות שמעדיפות הדרכה של כל שלב בבדיקה, ואחרות מעדיפות לשוחח על משהו אחר. מה את מעדיפה?

(לבשו את הכפפה הקטנה ביותר המתאימה לידיכן, על מנת להימנע מחומר עודף שיישרך על רקמות רגישות. השתמשו בכמויות נדיבות של חומר סיכה לאורך האצבע כולה כדי לוודא שהכפפה היבשה לא צובטת את שפתי הפות כשהאצבעות מוחדרות פנימה.)

כשאת מרגישה בנוח, כופפי ברכיים וקרבי את כפות הרגליים לישבן. תני לברכיים ליפול לצדדים כמו ספר פתוח. אני אדע שאת מוכנה לבדיקה כשאת בתנוחה הזו (או כל תנוחה אחרת שהיא אומרת שנוחה לה).

(לעולם אל תפתחו את הרגליים בשביל מטופלת. אף פעם. אם היא לא מבינה את התיאור, הושיטו את הידיים מחוץ לברכיים שלה והמתינו שהברכיים יגיעו אליהן כשהיא פותחת אותן.)

את עומדת להרגיש את האצבע שלי על הירך שלך.

ואז ממש מחוץ לנרתיק.

תיכף תרגישי שאני מפרידה את שפתי הפות. (כשמטפלות בטרנס או באדם במגדר לא בינארי, הקפידו לבדוק מראש מה היא צורת הפנייה המועדפת ומה הם המונחים המועדפים לאיברי המין.)

עכשיו תרגישי לחץ כלפי מטה, זה השריר שאם תצליחי לשחרר, יפחית את רמת המתח במהלך הבדיקה. יש מטופלות שעוזר להן לדמיין "נפילה" של הישבן לכיוון המיטה.

(חכו שהשריר ישתחרר – תראו ותרגישו כשזה קורה. זה חלק הכרחי בבדיקה נרתיקית עדינה בהסכמה.)

(אם תרגישו "טבעת" הדוקה לוחצת כנגד האצבעות שלכן, זהו "קרום הבתולים" ולחיצה עליו תגרום לכאב. החדירו את האצבעות עוד סנטימטר ולחצו כלפי מטה שוב לשחרור השריר.)

(במהלך הלחיצה, סובבו את היד והמשיכו ללחוץ בעדינות כלפי מטה בחיפוש אחר פתח צוואר הרחם. התחילו מהצד הרחוק והאחורי (פנימי) ביותר. אם תניחו שתמצאו את צוואר הרחם בחלק ה"עליון" או ה"אמצעי" של הנרתיק, סביר שתגרמו לאי נוחות על ידי היתקלות דווקא בחלק הצוואר שמכסה את ראש התינוק, בשופכה או בפתחה, או בעצם הערווה (הפוביס)).

עכשיו החלק הממש ממש חשוב: אל תשקרו. עשו בדיוק כפי שאמרתן, גם בהתייחסות לדברי המטופלת וגם בהתייחס לגופה. אם היא אומרת לעצור, עצרו. חכו שהיא תגיד שהיא מוכנה, הציעו דרכים להקלה ולשחרור השרירים ההיקפיים או מצאו תנוחה נוחה יותר, וקבלו הסכמה לפני שתמשיכו. אם היא אומרת החוצה, צאו החוצה בעדינות ובמהירות.

(חשוב מאוד – דברים לא לעשות אף פעם. אף פעם:

אל תחפשו את פתח הנרתיק במישוש למעלה ולמטה בין שפתי הפות. כך תיתקלו בפתח השופכה, תצבטו שיער ואת רקמות הפות, ותתחילו את הבדיקה מנקודת פתיחה כואבת.

על האגודל להיות רחוק ככל האפשר מהדגדגן. לבודקות חדשות, זו לפעמים המיומנות הקשה ביותר לפתח. העזרו בתמונות מעל כדי לתרגל אותה. התמונה פה מדגימה מה לא לעשות.)

(למטופלת עם צוואר אחורי, שינוי התנוחה של הבודק/ת יכול לסייע ליעילות הבדיקה. עדכנו אותה שתזיזו את גופכן, אך לא את היד. שמרו על היד במקומה, והזיזו את הזרוע והמרפק לפני הברך שלה. לפעמים שינוי קל כגון זה יכול לאפשר בדיקה קלה הרבה יותר לאחורי הנרתיק. לעיתים, לחץ קל על הפונדוס יכול לסייע בהגעה לפתח הצוואר על ידי קירוב החלק המציג (הראש בד"כ) לצוואר הרחם, אבל אין לבצע פעולה זו ללא הסכמה ואישור של המטופלת. אל תניחו שרק משום שהיד שלכן נמצאת בתוכה, יש לכן גישה מלאה למגע בגופה ללא הסכמה מראש.)

אוקיי, את תרגישי שאני מוציאה את היד שלי. איך הייתה הבדיקה? יש משהו שאוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?

לפוסט המקורי: http://bit.ly/1qdJayK

[1] וגיניסטית – מילה שגורה בשימוש בקרב צוות מיילדותי בישראל, בכדי לתאר נשים שעבורן הבדיקה כואבת או קשה (כ.ג.)

שיתוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *