תסריטי שיחה של מיילדת פמיניסטית: בדיקות נרתיקיות כואבות במהלך לידה

תסריטי שיחה של מיילדת פמיניסטית: בדיקות נרתיקיות כואבות במהלך לידה

מאת: Feminist Midwife

מאנגלית: ליאור בצר
עריכה ויעוץ מקצועי: כרמל ג'נאח

במהלך כמעט ארבע שנות נסיוני כמיילדת, מתוך תחושת האני-עוד-רק-מתחילה שלי, כבר הספקתי להתוודע לאינספור דו"חות או דיונים על מישהי "וגיניסטית"[1] שחוותה "בדיקות קשות" או מישהי ש"לא מסוגלת לעמוד בבדיקות" או שעברה "בדיקות כואבות" במהלך לידה. בבית החולים הקודם שעבדתי בו, ביקשו קולגות את עזרתי בבדיקת מישהי בלידה, כי משום מה הצלחתי להשלים בדיקה ללא כאב או קושי מיוחד, או במינימום הכאב האפשרי. בבית החולים החדש, נראה שהסטנדרט הוא להציע לנשים אלחוש אפידורלי כדי לאפשר להן "לסבול" את הבדיקות בקלות רבה יותר. אני בדעה שזו צריכה להיות דרישה נדירה ביותר, שיכולה להיות יעילה לפעמים, ואני מעוניינת לבחון את זה.

כמה מחשבות בנושא, מבוססות על דעתי האישית:

–        בדיקה פנימית היא חיונית במקרים נדירים. עדכון על מידת הפתיחה הוא לא פעולה שנדרשת באופן סדור במהלך לידה, אלא אם כן המידע יכול לשנות את תוכנית הטיפול (לדוגמא אם יש צורך בהמשך ריכוך הצוואר במהלך השראת לידה, או כאשר יש חשש למנח/מצג בעייתי). אפשר לדון בצורך להערכת הפתיחה רק כשזה הכרחי, משום שבדיקות חודרניות צריכות להתבצע רק כשיש הכרח לכך.

–        מילים כמו "לסבול" או "קשה", במיוחד בתחום הטיפול במי שמודרות מהחברה עוד לפני שנכנסו לטיפולנו (נשים, להט"ב, לא לבנים) טעונות ביחסי כוח ומגלמות פעולה נגד מטופלת, ולא יחד איתה. התיוג של מישהי כ"קשה" ולא כמישהי שחוותה בדיקות כואבות היא הזרה של המטופלת, במקום שפה מכבדת והבנה פרקטית של המצב. השפה חשובה. "בדיקה כואבת", אם האדם שעבר את הבדיקה מתאר אותה ככזו, היא הולמת.

–        אחת מכל חמש נשים הותקפה מינית. סביר להניח שאפילו יותר בשל תת-דיווח. השיעור גבוה עוד יותר בקרב אוכלוסיית הלהט"ב. הפרקטיקה הטובה ביותר לדעתי היא להניח שלכולן יש צורך בשליטה וזכות בחירה לגבי הבדיקה ממגוון סיבות, אבל שהיסטוריה אפשרית של תקיפה מינית, בין אם היא מדווחת לנו או לא, היא הנחה הגיונית להתחיל בה.

–        וגיניסמוס ו-וולוודיניה הן אבחנות אמיתיות הדורשות טיפול מיוחד במהלך היריון ולידה. עם זאת, אם מישהי לא מדווחת על שום כאב ביחסי מין או בבדיקות גינקולוגיות קודמות, סביר שזה לא המקרה.

 

אף על פי שאינני חובבת איברים מנותקים מגוף או בובות הדגמה לבנות סטנדרטיות, אני מקווה שהתמונות פה מדגימות את מה שניסיתי להגיד במילים.

עניין נוסף בנושא גישתי הפמיניסטית לטיפול: אני לעולם לא נכנסת לחדר ומכריזה "הגיע הזמן לבדוק פתיחה!" הגישה שלי היא תמיד לבדוק מה שלומה של המטופלת, לדון באיך היא חווה את הלידה, איך בן או בת הזוג שלה חווה אותה, איך אני רואה את התקדמות הלידה מנקודת מבטי כמיילדת, ומה הצעד הבא בתכנית הטיפול שלנו, תוך כדי דיון בכל האפשרויות. לפעמים זה כולל גם בדיקת פתיחה.

עכשיו לתסריט שיחה. אני מתחילה בשיחה כאילו הגעתי להתחיל טיפול במישהי שאני מבינה שחווה כאבים בבדיקה, ושיש סיבה חשובה לקבל מידע עדכני על התקדמות הפתיחה שלה.

 

מיילדת: הי, אני סטפני, אני המיילדת שתלווה אותך במשמרת הנוכחית. (פגישה עם המטופלת, היכרות עם בן או בת הזוג, עם המשפחה, עם הדולה). אשמח לשמוע איך הולך לך בינתיים.

ולמשפחה איך הולך?

שוחחתי בעניין הטיפול בך עם המיילדת שטיפלה בך עד עכשיו, ובדקתי את הרישומים, כך שאני מבינה קצת יותר על מהלך ההיריון שלך עד עכשיו. האחות ואני דיברנו על החוויה שלך עד כה מפרספקטיבה סיעודית. יש משהו שחשוב לך שאדע על ההיריון ועל תכנית הלידה שלך?

את יכולה לספר לי איך היו לך בדיקות הפתיחה עד עכשיו?

מה בדיוק כואב או גורם אי נוחות? זו תחושה מבחוץ, מבפנים, גם וגם? יש דרך או תנוחה שבה את חושבת שיהיה לך נוח יותר?

תודה ששיתפת אותי. אני מצטערת שהבדיקות היו כואבות עד עכשיו. יכולות להיות לכך מספר סיבות: בין אם זה מתנוחת העובר וגירוי קצות העצבים, זרימת הדם ונפיחות באגן, בנרתיק או בפות, מיקום תחושת הצירים בגופך, או הגישה של הבודק/ת. יש לי מספר דרכים שגיליתי שמקלות על מהלך הבדיקה. בהתחשב במצב התקדמות הלידה שלך, חשוב שאת ואני נקבל מושג על רמת הפתיחה שלך ועל מיקום העובר, מהסיבה הזו: […]. המשך לצעד הבא בלידה עלול להיות מסובך אם לא נדע מה מצב הפתיחה הנוכחי שלך מהסיבה הזו: […]. כמו בכל נושא שנדון בו, נציע או נייעץ לך בזמן שאת כאן, את יכולה לסרב או להתחרט בכל שלב, ואנחנו נכבד את זה, וניתן את המלצותינו להמשך בהתאם להחלטתך. מה דעתך שאת ואני ננסה להפוך את הבדיקה לנוחה יותר כדי לקבל את המידע הרלוונטי?

(חשוב: אם הן מסרבות לבדיקת פתיחה, כבדו זאת. גבשו תכנית חלופית להתקדמות הלידה בהתבסס על השיחה הזו. הציעו משככי כאבים אם צריך.)

יש טכניקה יעילה שאני משתמשת בה עם מטופלות שחוות בדיקות כואבות, על ידי שימוש במילים "עצרי" ו"החוצה". "עצרי" משמעה שאני משאירה את היד שלי איפה שהיא, אבל מפסיקה לזוז עד שתגידי לי שזה בסדר להמשיך. "החוצה" משמעה שאני מיד מוציאה את היד שלי בעדינות. את חושבת שזה יכול לעזור לך?

חשוב לי מאוד לכבד הן את המילים שלך והן את הגוף שלך. דעי שאקשיב לך ברגע שתגידי משהו, ושאשים לב לגופך ואדון אתך בדרכי הרגעה.

יש מטופלות שמעדיפות הדרכה של כל שלב בבדיקה, ואחרות מעדיפות לשוחח על משהו אחר. מה את מעדיפה?

(לבשו את הכפפה הקטנה ביותר המתאימה לידיכן, על מנת להימנע מחומר עודף שיישרך על רקמות רגישות. השתמשו בכמויות נדיבות של חומר סיכה לאורך האצבע כולה כדי לוודא שהכפפה היבשה לא צובטת את שפתי הפות כשהאצבעות מוחדרות פנימה.)

כשאת מרגישה בנוח, כופפי ברכיים וקרבי את כפות הרגליים לישבן. תני לברכיים ליפול לצדדים כמו ספר פתוח. אני אדע שאת מוכנה לבדיקה כשאת בתנוחה הזו (או כל תנוחה אחרת שהיא אומרת שנוחה לה).

(לעולם אל תפתחו את הרגליים בשביל מטופלת. אף פעם. אם היא לא מבינה את התיאור, הושיטו את הידיים מחוץ לברכיים שלה והמתינו שהברכיים יגיעו אליהן כשהיא פותחת אותן.)

את עומדת להרגיש את האצבע שלי על הירך שלך.

ואז ממש מחוץ לנרתיק.

תיכף תרגישי שאני מפרידה את שפתי הפות. (כשמטפלות בטרנס או באדם במגדר לא בינארי, הקפידו לבדוק מראש מה היא צורת הפנייה המועדפת ומה הם המונחים המועדפים לאיברי המין.)

עכשיו תרגישי לחץ כלפי מטה, זה השריר שאם תצליחי לשחרר, יפחית את רמת המתח במהלך הבדיקה. יש מטופלות שעוזר להן לדמיין "נפילה" של הישבן לכיוון המיטה.

(חכו שהשריר ישתחרר – תראו ותרגישו כשזה קורה. זה חלק הכרחי בבדיקה נרתיקית עדינה בהסכמה.)

(אם תרגישו "טבעת" הדוקה לוחצת כנגד האצבעות שלכן, זהו "קרום הבתולים" ולחיצה עליו תגרום לכאב. החדירו את האצבעות עוד סנטימטר ולחצו כלפי מטה שוב לשחרור השריר.)

(במהלך הלחיצה, סובבו את היד והמשיכו ללחוץ בעדינות כלפי מטה בחיפוש אחר פתח צוואר הרחם. התחילו מהצד הרחוק והאחורי (פנימי) ביותר. אם תניחו שתמצאו את צוואר הרחם בחלק ה"עליון" או ה"אמצעי" של הנרתיק, סביר שתגרמו לאי נוחות על ידי היתקלות דווקא בחלק הצוואר שמכסה את ראש התינוק, בשופכה או בפתחה, או בעצם הערווה (הפוביס)).

עכשיו החלק הממש ממש חשוב: אל תשקרו. עשו בדיוק כפי שאמרתן, גם בהתייחסות לדברי המטופלת וגם בהתייחס לגופה. אם היא אומרת לעצור, עצרו. חכו שהיא תגיד שהיא מוכנה, הציעו דרכים להקלה ולשחרור השרירים ההיקפיים או מצאו תנוחה נוחה יותר, וקבלו הסכמה לפני שתמשיכו. אם היא אומרת החוצה, צאו החוצה בעדינות ובמהירות.

(חשוב מאוד – דברים לא לעשות אף פעם. אף פעם:

אל תחפשו את פתח הנרתיק במישוש למעלה ולמטה בין שפתי הפות. כך תיתקלו בפתח השופכה, תצבטו שיער ואת רקמות הפות, ותתחילו את הבדיקה מנקודת פתיחה כואבת.

על האגודל להיות רחוק ככל האפשר מהדגדגן. לבודקות חדשות, זו לפעמים המיומנות הקשה ביותר לפתח. העזרו בתמונות מעל כדי לתרגל אותה. התמונה פה מדגימה מה לא לעשות.)

(למטופלת עם צוואר אחורי, שינוי התנוחה של הבודק/ת יכול לסייע ליעילות הבדיקה. עדכנו אותה שתזיזו את גופכן, אך לא את היד. שמרו על היד במקומה, והזיזו את הזרוע והמרפק לפני הברך שלה. לפעמים שינוי קל כגון זה יכול לאפשר בדיקה קלה הרבה יותר לאחורי הנרתיק. לעיתים, לחץ קל על הפונדוס יכול לסייע בהגעה לפתח הצוואר על ידי קירוב החלק המציג (הראש בד"כ) לצוואר הרחם, אבל אין לבצע פעולה זו ללא הסכמה ואישור של המטופלת. אל תניחו שרק משום שהיד שלכן נמצאת בתוכה, יש לכן גישה מלאה למגע בגופה ללא הסכמה מראש.)

אוקיי, את תרגישי שאני מוציאה את היד שלי. איך הייתה הבדיקה? יש משהו שאוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?

לפוסט המקורי: http://bit.ly/1qdJayK

[1] וגיניסטית – מילה שגורה בשימוש בקרב צוות מיילדותי בישראל, בכדי לתאר נשים שעבורן הבדיקה כואבת או קשה (כ.ג.)

שיתוף

זכויות נשים בלידה – כנס 2016 Women Deliver

 

הרמיין הייס-קליין, מקימת ארגון Human rights in childbirth

תרגום מאנגלית: סיון לינהרט

בני אדם, כמו כל היונקים, צריכים להרגיש בטוחים כדי ללדת. לידה כתהליך פיזיולוגי מופעל על ידי הורמונים, אשר מושפעים במידה רבה על ידי רגשות של האישה היולדת, אלו מושפעים בתפיסה של האישה אם היא יולדת בסביבה בטוחה. מה שנשים צריכות כדי להרגיש בטוחות משתנה בין כל אחת ואחת, וגם על פני התרבויות השונות. חלקן יצטרכו ללדת ערומות בכדי להרגיש במקום בטוח אחרות צריכות להיות מכוסות. חלקן מרגישות בטוחות במקום שהן יכולות להיות שקטות ושלוות, אחרות יצטרכו לנועה, לרקוד, לשיר או לצרוח. יש נשים שזקוקות לאמא שלהן איתן כדי להרגיש בטוחות, אחרות צריכות את נוכחות הבן זוג שלהן. אין שום סיבה שמערכת הבריאות לא יכולה להיות בנויה בצורה שתמלא את צרכיה של כל אישה בכדי שתרגיש במקום בטוח בזמן לידה. למרות זאת, ברוב מערכות הבריאות ברחבי העולם, נשים חייבות להקריב את תחושת הביטחון שלהן, ואפילו את היותם במקום בטוח, בכדי שהבטיחות הרפואית תהייה נגישה להן. דיווחים רבים של זלזול והתעללות, דה-הומניזציה, טיפול טראומתי, והפרת זכויות נשים לפרטיות ויחס מכבד מעידים על כך שנשים ילדות בסביבה שבהן אינן יכולות להרגיש בטוחות, כי למעשה אינן במקום בטוח.

ההכרה של מניעת תמותת נשים בלידה כסוגית זכויות אדם הייתה צעד ענקי עבור זכויות ובריאות של נשים בתפקוד המיני ופוריות. אבל כשאנחנו מכירים רק בזכות לשרוד כזכות החשובה בלידה, הפגיעה בזכויות אדם האחרות של נשים נהיית בלתי נראית. נשים מהעולם המפותח ומהעולם המתפתח החלו לדבר על מערכות הטיפול שגורמות להן לדה-הומניזציה וטראומה ברגעים שהן הכי חסרות אונים. הן דורשות הכרה בזכויותיהן – לא רק שתהייה להן גישה לטיפול רפואי ולשרוד את הלידה, אלא הן דורשות את זכויותיהן לאוטונומיה עם הסכמה מודעת או סירוב, לפרטיות, ליחס מכבד, לטיפול ללא אלימות וללא הפליה בזמן הלידה. במסגרת זכויות אדם, מדובר בנשים שלא ביקשו מהצוות המטפל לתת להן טיפול אישי וללא אלימות, אלא נדרש מהמדינה לאכוף את זכויות אדם של נשים כזכויות משפטיות שצריך לכבד במדיניות ובפועל. במדינות מסוימות, קבוצות של נשים העבירו חוקים המכירים בניצול נשים בזמן לידה כאלימות מיילדותית, והביאו לפעולות משפטיות בהן תארו את חוויותיהן במונחים אלו. ראוי לציין שבמערכות בריאות שבהן נשים העבירה חוקים נגד אלימות מיילדותית הם אלו עם שיעורי ניתוחים קיסריים הכי גבוהים בעולם, כמו מרכז ודרום אמריקה.

המגפה העולמית של הניתוחים הקיסריים היא, כשלעצמה, סוג של אלימות מיילדותית. בהרבה ערים ומדינות בעולם המתפתח והמפותח, נשים שיכולות לגשת לטיפול רפואי נשחקות בקווי ייצור של ניתוחים קיסריים, בעוד שנשים מקהילות מוחלשות מאותה אומה נותרות למות ממוות שניתן למנוע. האם זהו שיוון? הדיווחים בתקשורת, בנושא מגפת הניתוחים הקיסריים, לעתים קרובות טוענים כי נשים רוצות את כל הניתוחים האלו. מחקרים מראים כי זה לא נכון. נשים רוצות לידה בריאה, והן רוצות לדעת שמערכת הבריאות תפגוש אותם בצרכיהן, שניתוחים הם זמינים שמקרה הצורך, אבל שיתמכו בהן בלידה וגינלית אם אין צורך בניתוח. מחקרים כלכליים בכל רחבי העולם מקשרים בין תמריצים כספיים של הצוות המטפל ונוחות בלוחות זמנים לעליה המסיבית של לידות קיסריות. הכסף שמערכות הבריאות מבזבזות על לידות קיסריות של תינוקות בריאים של נשים בריאות יכול להיות מופנה לנשים מוחלשות ולסגירת פערים בבריאות הפוריות.

חוסר הכבוד וההתעללות בנשים יולדות ודור הילדים שנולדים בניתוחים, הם בעיות זכויות אדם לא פשוטות. הזכות ליחס מכבד ובלתי אלים בלידה היא לא בקשה ל"חווית לידה חיובית". להתייחס לבעיות אלו במונחים של "חווית לידה" עלול להפוך אותן לטריוויאליות, ויוצרת דיכוטומיה שקרית בין "חווית" הטיפול, על מול בריאות ובטיחות. הבעיות אשר אנו מדברים אליהן כאן, הן למעשה, על בריאות ובטיחות, והן עניין של חיים ומוות.
כמו ששיעור הניתוחים הקיסריים עוברים את ה-50% ומתקרבים ל-100% בהרבה מקומות בעולם, כך התנועה העולמית למען בריאות וזכויות האישה צריכה לשאול, מתי אנחנו נקום ונומר, לא עוד? למה אנחנו נותנות לזה לקרות לעצמנו ולתינוקות שלנו? למה אנחנו נותנות לזה לקרות זו לזו? איך תחום הטיפול המיילדותי יכול היה להראות אם טיפול זה היה מכיר לא רק בזכות האישה לשרוד את הלידה, אלא בספקטרום המלא של זכויות אדם שיש לכל אישה ושהיא נושאה אתה לתוך הלידה? איך זה היה נראה אם כל אישה הייתה מרגישה בטוחה, והייתה נמצאת במקום בטוח כאשר היא מביאה את ילדיה לעולם?

*מייסדת ומנהלת זכויות אדם בלידה, הרמין הייס-קליין, נשאה את נאומה ב-Women Delivery 2016 במסגרת המושב על "“Compassionate and People-Centered Care: Why We Need It"

לנאום באנגלית ולאתר הארגון

 

שיתוף

לידה מבוססת ראיות: תינוק "גדול" מדי?

מהן העדויות הרפואיות בנושא ניתוח קיסרי וזירוז לידה במקרה של תינוק "גדול"?

סיכום המאמר של Evidence Based Birth
למאמר המלא הכולל הפניות למחקרים המלאים עליהם הוא מבוסס

תורגם על ידי חופית וסרמן

כיצד מוגדר תינוק "גדול"?

המונח הרפואי המדויק הוא "מקרוזומיה" והפירוש המילולי הוא גוף גדול.

ההגדרה למשקל שנכנס לקטגוריה זו משתנה ונעה בין 4 ל-4.5 ק"ג. תינוקות ששוקלים מעל 5 ק"ג נקראים תינוקות "גדולים במיוחד". תינוק "גדול" יקרא גם תינוק שנמצא באחוזון 90 ביחס לקבוצת הגיל שלו.

אז כמה תינוקות "גדולים" באמת נולדים?

בארה"ב מדובר בקצת מעל ל-10%, כאשר הסיכון גדל כשמדובר באמהות עם סכרת (לרבות, אך לא רק, סכרת הריון על אף שבסכרת הריון, במידה והאם מקפידה על תזונה נכונה הסיכוי יורד משמעותית ל-7%). מתוך כ-10% הנ"ל, מדובר בכ-8.7% שנולדים בין 4 ל-4.5 ק"ג ו-1.7% שנולדים מעל 4.5 ק"ג.

למרות הנתונים הנ"ל כשליש מהנשים מקבלות אבחנה לקראת סוף ההריון שהתינוק שלהן "גדול" ובפועל הוא נולד במשקל נמוך מההגדרה של מונח זה.

2016-06-080003

אילו הנחיות רפואיות נמסרות לאותן אמהות?

2 מתוך 3 מדווחות שדובר איתן על זירוז לידה ואחת מתוך 3 שדובר איתה על ניתוח קיסרי.

מתוך אלו שדובר איתן על זירוז לידה, 67% קיבלו זירוז רפואי והשאר ניסו זירוז טבעי.

כחמישית מדווחות שכלל לא נתנו להן ברירה אלא אמרו שלהן שהן חייבות לעבור זירוז.

מתוך אלו שהוצע להן ניתוח קיסרי, שליש עברו ניתוח מתוכנן. 2 מתוך חמש מדווחות שהדיון לא כלל אלטרנטיבות, משמע הן חייבות לעבור קיסרי בגלל החשד לתינוק "גדול".

חששות צוות רפואי לגבי תינוק "גדול" מהוות את הסיבה הרביעית (16%) לזירוזים רפואיים והסיבה החמישית (9%) לניתוחים קיסריים.

לסיכום המצב בארה"ב – מרבית הנשים יעברו אולטרסאונד להערכת משקל לקראת סוף ההריון. למי מהן שיאמר שהתינוק "גדול" תוצענה אחת משתי אופציות בלבד – קיסרי או זירוז.

האם גישה זו מבוססות עובדות?

הגישה מבוססת על 5 הנחות כדלקמן:

  1. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון גבוה יותר להיתקעות כתפיים בעת הלידה.
  2. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון מוגבר לגבי שאר בעיות בלידה.
  3. ביכולתנו לקבוע בצורה מדויקת האם תינוק הוא גדול.
  4. זירוז גורם לעצירת גדילת התינוק ועל כן מוריד את הסיכוי לניתוח קיסרי.
  5. כשמדובר בתינוקות גדולים, ניתוחים קיסריים אלקטיביים הם רק חיוביים, כלומר אין להם חסרונות משמעותיים ביחס ליתרונות.

כעת המאמר בוחן את כל אחת מההנחות הנ"ל.

  1. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון גבוה יותר להיתקעות כתפיים בעת הלידה.

המציאות: נכון ש7-15% מתינוקות גדולים סובלים מקושי בעניין הכתפיים בלידה, אבל רוב הצוותים הרפואיים יודעים להתמודד עם זה ללא השלכות על התינוק. נזק עצבי קבוע קורה ב1 מתוך 555 תינוקות ששוקלים 4-4.5 ק"ג וב1 מתוך 175 בתינוקות מעל 4.5 ק"ג.

  1. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון מוגבר לגבי שאר בעיות בלידה.

המציאות: זה עשוי להיות נכון, אלא שבמקביל יש להתייחס לחשד השווא של צוות רפואי לגבי תינוק "גדול". שורה של מחקרים הראו שהמשמעויות של אבחנות שווא כאלו על בריאות האם והילוד (התייחסות ללידה יותר מהר כתקועה, הזדרזות לקיסרי וזירוזים) יוצרות בעיות חמורות יותר מהבעיות שנוצרות מלידה של תינוק גדול באמת.

 2016-06-080005

 

  1. ביכולתנו לקבוע בצורה מדויקת האם תינוק הוא גדול.

המציאות: הן בדיקת אולטרסאונד והן בדיקה פיזית גרועות באותה מידה בקביעת המשקל של התינוק.

 

  1. זירוז גורם לעצירת גדילת התינוק ועל כן הוא יוולד במשקל נמוך יותר והדבר יעזור להימנע מכליאת כתפיים ויקטין את הסיכוי לניתוח קיסרי.

המציאות: יש ראיות לא אחידות סביב השאלה האם זירוז בגלל חשד לתינוק "גדול" יכול לשפר את בריאות האם והתינוק.

 

  1. כשמדובר בתינוקות גדולים, ניתוחים קיסריים אלקטיביים הם רק חיוביים, כלומר אין להם חסרונות משמעותיים ביחס ליתרונות.

המציאות: חוקרים מעולם לא כללו נשים במחקר כדי לקבוע את התוצאות של קיסרי אלקטיבי במצב של חשד לתינוק "גדול".

לסיכום:

הראיות לא תומכות בקיסרי אלקטיבי לכל מקרה של חשד לתינוק "גדול", במיוחד בקרב אמהות ללא סכרת. אמהות מקבלות הנחיות לא נכונות לבצע קיסרי בעוד שקיסרי כולל סיכונים והשלכות לעתיד משל עצמו.

ומה השורה התחתונה?

לגבי אמהות ללא סכרת:

  • אם צוות רפואי חוזה תינוק "גדול" בהסתמך על אולטרסאונד או בדיקה פיזית, במחצית מהפעמים זו תהיה טעות. טווח הטעות הוא סביב 15% לכל צד.
  • בין 7 ל-15% מהתינוקות יהיה קושי בלידה בגלל כליאות של הכתפיים אך הסיכון לנזק תמידי נמוך מאוד. על הצוות הרפואי להיות מיומן בטיפול במקרים כאלה של כליאותכתפיים.
  • כאשר הצוות הרפואי מעריך שלאישה צפוי תינוק "גדול", המחשבה הזו עשויה להיות גרועה יותר מאשר תינוק גדול באמת משום שזה משפיע על דרך ההתייחסות ללידה, הזדרזות לבצע זירוזים וקיסרי אלקטיבי.
  • נכון שמדיניות של זירוז מאוד מוקדם (שבוע 37 ו-38) עשויה למנוע כמה מקרים של התקעות כתפיים, אך החוקרים לא הצליחו להראות שזירוז מקטין את הסיכון לנזק עצבי וזירוז מאוד מוקדם כולל סיכונים משל עצמו.
  • סביר שמדיניות של קיסרי אלקטיבי לתינוקות גדולים גורמת ליותר נזק מתועלת. על כל 3,700 ניתוחים לתינוקות שנחשדים במשקל שעולה על 4.5 ק"ג, יצילו תינוק אחד מנזק עצבי.

לגבי אמהות עם סכרת (לרבות סכרת הריון):

  • אולטרסאונד מדויק טיפה יותר במקרים כאלה כי מלכתחילה יש יותר סיכוי לתינוק גדול.
  • אצל נשים עם סוכרת סוגI אוII , ניתוח קיסרי דווקא עשוי להיות יותר קוסט אפקטיב מאשר אמהות ללא סכרת.
  • ניהול סכרת הריון מנמיך את הסיכוי ללכת תינוק "גדול" וכליאות כתפיים לרמות נורמליות.

 

****שיקול דעתכן נחוץ – קראו בנושא, התייעצו, חקרו וראו מה מתאים לכן ולמצבכן.

דברים אלו הם סיכום מאמר של Evidence Based Birth ומבוסס על נתונים מארצות הברית.

 

 

שיתוף

טראומה ופוסט טראומה אצל מיילדות

ארגון המיילדות בישראל ערך מחקר שהתמקד במיילדות עצמן. המחקר התמקד באירועים שמוגדרים על ידי המיילדות כאירועים טעוני עקה, ובדק כיצד המיילדות מתמודדות עם אירועים אלו.
המחקר הוא מחקר איכותני שבמהלכו רואיינו שמונה עשרה מיילדות משישה בתי חולים שונים בארץ. הראיונות היו ראיונות עומק מובנים בחלקם, ובמהלכם התבקשו המיילדות לספר על אירועי עקה שבהם נתקלו במסגרת עבודתן, על הרגשות שעוררו בהן, דרכי ההתמודדות שהפעילו וההשפעה שהייתה לאירועים אלו על חייהן האישיים והמקצועיים. בניתוח הממצאים זוהו שני תחומים עיקריים: תגובות למצבי עקה והתמודדות עם מצבים אלו.
תוצאות המחקר הראו שמצבי עקה משפיעים על הזהות האישית והמקצועית של המיילדות, וכדי לסייע להן להתמודד בצורה טובה עם הרגשות וההשלכות של אירועים אלו, יש צורך במתן תמיכה, הן על ידי עמיתים והן על ידי ממונים, וכן יש מקום להדרכה ובקרה מקצועיים ומובנים כדי להפוך את הטיפול במצבי עקה במיילדות לחלק בלתי נפרד מהעשייה המחלקתית.

דברים אלו מתוך גליון מס' 75 של Israeli journal of Ob/Gyn, לסיכום המחקר (עברית) מתוך המגזין.

למחקר המלא של ד"ר הלפרין, ד"ר גולדבלט ואחרים (אנגלית)

כאב23-1

התמונה מתוך גליון 75 של Israeli journal of Ob/Gyn

שיתוף

טראומה בלידה – זיהוי, טיפול והחלמה

אנו מאמינות שאימא ותינוק בריאים הם אימא ותינוק בריאים בגוף ובנפש
הנה כמה כלים כדי לשבור את השתיקה סביב טראומה ואלימות מיילדותית

זיהוי טראומה מיילדותית

רוב האנשים חווים טראומה לפחות פעם אחת בחייהם. אף על פי שכל אישה יכולה לחוות לידה טראומטית, הסיכון גבוה יותר כשמדובר בנשים עם היסטוריה של התעללות מינית בילדות, אונס או טראומה אחרת. לידה היא חוויה טראומטית ב-25% מתוך כלל הלידות. ל8% מהנשים הללו יש סימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), על פי מחקרה של שלומי-פולצ'ק (2014).

דעי שאת לא לבד.

לפעמים הגורם לחוויה הטראומטית הוא מקרה חירום רפואי או פציעה קשה, אך במקרים מסוימים לידה שנראית "רגילה", עם אימא ותינוק בריאים פיזית, מסווה בעצם אישה יולדת שהרגישה טראומה במשך או אחרי הלידה. נשים המגיעות ל"נשים קוראות ללדת" ולארגונים ועמותות ברחבי העולם העוסקים בזכויות הנשים היולדות עם הטראומה שחוו, מעידות על כך שלרוב הטראומה נובעת מהאופן שבו התייחסו אליהן במשך הלידה (חוסר כבוד לגופן ולהחלטותיהן) ולאו דווקא מהנסיבות הרפואיות הקשורות ללידה.
"טראומה בלידה היא בעיני המתבונן," מסבירה שריל טטנו בק (Beck), מרצה לסיעוד ומומחית בתחום לידות טראומטיות. היא מציינת שזה לא נדיר שאותה לידה נתפסת כרגילה מבחינת הצוות הרפואי וכטראומטית ליולדת. כפי שיולדת אחת הסבירה על לידתה: " נראיתי בסדר בגלל האפידורל, אבל הגעתי למקום מאוד שחור מבפנים, עם פלאשבקים. מתתי מפחד אבל אף אחד לא ידע את זה. עכשיו כשאני שוב בהיריון, אני בחרדות."

יש לאירוע סיכון גבוה יותר להיחוות כטראומטי כאשר:
• הוא לא צפוי
• הרגשת חוסר יכולת למנוע אותו
• היית נסערת מאוד בגללו
• אינך יכולה להפסיק לחשוב עליו, או
• אינך מסוגלת להיזכר בו

טראומה בלידה יכולה להשפיע לא רק על האישה היולדת. רוב הנתונים על טראומה בלידה מדברים על האם כמי שסובלת, אבל היום גם האב והמלווים האחרים מוכרים כמושפעים מטראומת הלידה. מבחינת אנשים רבים הפן המפחיד או מסכן החיים של הלידה הוא הגורם לטראומה, ואילו מבחינת אחרים זה יכול להיות פן אחר של הלידה כגון איבוד שליטה, חוסר הסכמה עם הליך רפואי או ההתנהגות של האנשים המעורבים.

הסימפטומים הרגשיים, הפסיכולוגים והפיזיים של טראומה כוללים:
• הלם
• כעס
• הכחשה וחוסר אמון
• חוסר תחושות רגשיות
• בדידות חברתית
• מחשבות טורדניות של האירוע
• פלאשבקים
• אשמה
• בושה
• עצב
• קושי בריכוז ו/או בעיות זיכרון
• חרדה, עצבנות או דריכות
• דופק מואץ
• חוסר תחושה, הרחקת אנשים
• נדודי שינה וסיוטים
• כאבי שרירים
• קשיים מיניים
• עייפות
• מתח שרירי

המשימה שלנו ב"נשים קוראות ללדת" היא לתת מידע, לתמוך ולאפשר. אנחנו מאמינות שכל אישה צריכה לקבל את ההחלטות שלה לגבי הצרכים שלה. כאשר אנחנו מתמודדות עם טראומה, לפעמים הדברים נראים הרי גורל וקשה לדעת מאיפה להתחיל.
הדאגה לעצמך היא חיונית. טיפול בעצמך אולי לא בסדר העדיפויות שלך, אך זו הזדמנות בשבילך לזהות איזה תחום בחייך זקוק לתשומת לב מידית. התחילי משם. לפעמים קשה לשים את עצמך בעדיפות ראשונה, אבל זהו צעד חשוב בדרך להחלמה ולשמירה על בריאותך. ככל שתקבלי עזרה מתאימה מהר יותר, כך גם ישתפרו סיכויי ההחלמה שלך בזמן קצר ככל האפשר.

לעדות על יחס בלתי הולם והפרת זכויות בלידה
לקו ליולדת – קו סיוע לנפגעות בהליכי הריון ולידה

מידע חשוב לאימהות

אם הייתה לך לידה קשה או טראומטית, חיוני שתקחי לעצמך את הזמן לבחון איך מרגישה כלפי חווית הלידה שלך ושתתני תשומת לב לסוגיות שדורשות אותה.
לטראומה מיילדותית יש אפקט דומינו אצל האישה. אבות ובני זוג גם יכולים לחוות טראומה מלידה קשה. מחקרים מראים שתומכי אישה בלידה (במיוחד דולות ומיילדות) חוות לעיתים קרובות טראומה משנית. טראומה מסוג זה יכולה להשפיע על הזוגיות ועל התא המשפחתי. בנוסף, מחקרים באפיגנטיקה מעידים שאישה יכולה להעביר את הטראומה לתינוק ברחמה.
מאוד חשוב לזכור שלכל אישה יש תגובה הייחודית לה לטראומה וגם לתהליך ההחלמה. אין צורה נכונה להתקדם בתהליך ההחלמה, ועל כל אחת למצוא את הדרך שלה. לפעמים נדרשים חודשים או שנים כדי לעבד ולקבל את הזכרונות והרגשות הקשורים לטראומה. חשוב למצוא איש מקצוע או קבוצת תמיכה שיכולה לתמוך בך בתהליך ההחלמה, וחשוב מכך שתהיי סבלנית ואוהבת עם עצמך. תני לעצמך זמן להתאים את עצמך לתהליך ההחלמה בדרך שלך.
הרבה נשים שנושאות טראומה מהלידה אינן סובלות מכל תשעת הסימפטומים הנדרשים לאבחון PTSD, אבל הן סובלות מטראומה. לא משנה איפה את נמצאת בספקטרום, מגיע לך איזון, בריאות והגשמה בחווית האימהות.

החלמה מטראומה

ישנן דרכים רבות שבהן אפשר לעזור לעצמנו להחלים מטראומות בזמן ובדרך שלנו. כל משפחה עם תינוק שהגיח לעולם מבינה עד כמה תמיכה היא דבר חשוב, אבל כשמדובר במשפחות הנושאות טראומה, תמיכה יכולה לייצר את ההבדל בין הישרדות לשגשוג.

הנה מספר רעיונות שהורים טריים יכולים לשקול בהליך ההחלמה שלהם:

לבקש עזרה – זה אינו סימן לחולשה אלא לאומץ, כאשר מישהו מבקש עזרה בעת הצורך. כדאי לשקול בקשה מחברים או משפחה לניהול רשימת ארוחות שיביאו לכם, כדי לצמצם את המטלות שאתם מתמודדים אתן.
סידור שינה – תשקלו לבקש מחברים או משפחה לבוא לשבוע או שניים לעזור לכם, כדי שתוכלו לישון בלילה. אפשר גם לקחת עזרה של דולה פוסט-פרטום שתתמוך בהתאקלמות של תינוק חדש. שינה היא דבר חיוני למצב הבריאותי והנפשי כדי להחלים אחרי לידה.
עט הקסם – בשביל הרבה אנשים כתיבה ביומן האישי או כדי לחלוק את זה עם אנשים היא סוג של תרפיה. אפשר לשקול לכתוב לרופאה או למיילדת שלך, למקום הלידה, לתומכת הלידה, כדי שהם ידעו מה החוויה שהתקבלה אצלך ומה הרגשות שלך לגבי הלידה, את יכולה להיעזר בקו ליולדת עבור זה. מספר נשים מבקשות את התיק האישי שלהן, משוות את זכרונן עם הכתוב וממלאות לעיתים פערים בזמן או בתקשורת. לפעמים זה עוזר, לפעמים זה חסר משקל ולפעמים זה מערער. זוהי בחירה של כל אישה אם יהיה זה צעד נכון מבחינתה בתהליך ההחלמה.
לפעול – אם את מרגישה צורך לעשות יותר, את יכולה להגיש תלונה במילוי דף זה ו/או לפנות לקו ליולדת. על פי חומרת המקרה, כדאי לשקול אפשרות של הגשת תביעה, אם כי זה יכול להיות תהליך ארוך ומייגע.
לדבר – לדבר עם חברים ומשפחה תומכים על הרגשות שלך, למצוא קבוצה תומכת של נשים עם לידות טראומטיות, ללמוד על פוסט טראומה, דיכאון אחרי לידה ועל חרדות.
ללמוד ממומחיות – לדבר עם נשות מקצוע תומכות שיכולות לעזור לך להבין מה קרה בלידה.
ריפוי עצמי – לתרגל באופן עקבי טכניקות הרפייה, להפחית את רמת הלחץ והחרדה ולנסות להקפיד על שעות שינה מספקות.
סימני מתח – לפעמים נשים עם רקע של טראומה מתעלמות מהרגשות ותחושות גופניות, ולא מבינות שחלק מהתופעות הן בעצם תגובה ללחץ. היכרות עם סימני האזהרה יכולה לעזור בזיהוי ולמנוע התמוטטות.
יום יום – אין זמן מוקצב להחלמה, וחלק מהתהליך כולל גם "כשלונות". ההחלמה אינה תהליך לינארי רציף. כדאי להיות מודעות לכך שיש גם "נסיגות", להכיר בהן ובכך שהן חלק מהדרך ולבקש תמיכה כדי להמשיך. כולנו מועדות ונופלות. תמיכה ראויה יכולה לסייע לנו לקום ולהמשיך ללכת.

זכרי, את לא לבד ולא צריכה להיות לבד.

הטקסט מתורגם בתרגום חופשי מהאתר של תנועת "Improving Birth" האמריקאית

שיתוף

עדות לידה – חתך חיץ ללא הסכמה

"המיילדת אומרת שחייבים לחתוך, שהוא יתקע או שאני אקרע לגמרי. היא מתכוננת לחתוך. אני צורחת לה "לאאא!!!"
*****************

אלפי נשים, נחתכות על-ידי מיילדות ורופאים בלידה מדי שנה בישראל.
פעמים רבות החיתוך נעשה מבלי לקבל הסכמה של היולדת, ולעיתים אף מבלי לידע אותה טרם החיתוך.
מדובר במעשה טראומטי ומכאיב, מדובר בהפרה בוטה של הזכות של כל אישה על גופה.
לפי חוק זכויות המטופל, סעיף 13: ״לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת"

הנה סיפור אחד מיני רבים שהגיעו אלינו, על תופעת חיתוך יזום ללא הסכמת היולדת.

** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** **
עדות לידה, אסף הרופא

שבוע 38 – זו הייתה הלידה הראשונה שלנו.

חודש תשיעי – יום לפני ערב פסח, שש בבוקר ירידת מים בטיפטופים. אני מעירה את בעלי ואומרת לו שנראה לי שהגיע הזמן. הוא קם במהירות ואני מתארגנת לי בסבבה. בינתיים מתזמנת כל 10 דקות ציר, כואב אבל נסבל. קצת לפני 15 אנחנו באוטו מרופד במגבות בדרך לאסף הרופא. כל 8 דקות ציר. פקקים. פקקים ארוכים.

מגיעים לבית החולים, נכנסים לקבלה – תמלאו פרטים, תעשי בדיקת שתן, חוקן, וכמובן, מוניטור. רק כמה דקות. תשכבי, פתיחה 4 – הולכים לחדר לידה, מבקשת להתקלח. נועלת את עצמי במקלחת והמים החמים מרגיעים כל ציר בצורה מושלמת! המיילדת צורחת עליי לצאת, שהתינוק לא יצא לי שם… "אפידורל?" היא שואלת. עוד כמה כואב זה יכול להיות?

עולה למיטה, פתיחה מלאה, מבקשת ללדת בכריעה, או על שש, המיילדת מסרבת בטענה שהתינוק יפול והיא לא תוכל לתפוס אותו. כואב לי. אין לי כוח להתווכח, ורוצה לשמור על אוירה חיובית. שוכבת.

״אוטוטו״ היא אומרת לי להתכונן ללחוץ, מרגישה את הצירי לחץ. הם חזקים אבל קצרים, הראש כמעט בחוץ.
ירידות בדופק. היא רוצה לחתוך, אני מתחננת שלא, ומבטיחה ללחוץ חזק יותר, היא עושה לי עיסוי עם שמן שמרגיש ממש רע וכואב לי. לוחצת את נשמתי, אבל מרגישה שהשכיבה פועלת לרעתי. היא אומרת שחייבים לחתוך, שהוא יתקע או שאני אקרע לגמרי.
היא מתכוננת לחתוך. אני צורחת לה "לאאא!!!"
היא אומרת שאני לא ארגיש את זה כי היא תחתוך באמצע ציר וזה לא יכאב. מתפללת שלא יגיע ציר, אני הולכת להרגיש איך חותכים אותי באזור הכי רגיש ללא הרדמה!
אני שומעת אותה מדברת עם מיילדת צעירה מגרמניה ומסבירה לה איך חותכים בישראל באלכסון ואני שומעת כל מילה. הבנתי, אני הולכת להיות דוגמנית לסטודנטית הזו.
הסטרס עולה, הציר מגיע ואיתו המספריים.

הרגשתי ה-כ-ו-ל!
אפילו שמעתי את רעש החיתוך.
הצמרמורת עדיין עוברת בי כשאני נזכרת.

היא מדריכה אותי ללחוץ גם בלי ציר כמה שאני יכולה, כבר רואים את הראש: "יש לו שיער!" היא אומרת לי שזה אוטוטו נגמר ואני לא מאמינה, היא לוקחת לי את היד ושמה על ראשו, זה נותן לי כוח ואני לוחצת! הכי חזק שיכולתי!

10:56 הוא בחוץ! אני בשוק!

כבר לא כואב כלום. היא שמה לי אותו על הבטן.
המיילדת מכינה את בעלי לחתוך את חבל הטבור, אני מבקשת לחכות. היא אומרת משהו מפחיד על עודף דם ואני, אחרי לידה, מלאת אנרגיה ובו זמנית חסרת כוחות לויכוחים. אומרת לה רק עוד קצת. בעלי חותך את החבל. לוקחים אותו מיד לשקילה, עוטפים אותו ומביאים אותו לבעלי.
לוחצים לי חזק על הבטן שתצא השליה, היא יוצאת, זה כואב, אני מרגישה את החתך. כולי דם ומקוניום שיצא ממנו ממש כשהגיח לעולם.
מים עם סבון רותחים! רותחים!!! נשפכים עליי כאילו אני חפץ דומם ללא רגש.

הרופאה מגיעה לתפור. צעירה, רצינית, מרגישה שאני האישה המיליון שהיא רואה בשעה האחרונה. אין חיוך, אין זמן להסברים. אמרתי לה שתתן לי שניה כי הכול שורף שם. היא ממש התעצבנה שאני לא היחידה ושאין לה זמן לחכות.
אני רק עוד גוש בשר שקרעו אותו, ועכשיו צריך לתפור ולתקן. היא מזריקה לי חומר הרדמה מקומי.

נפלא, אפשר לנשום.

** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** **

זכותך לבחור אם את מעוניינת בחיתוך יזום של איבר מינך – זה הגוף שלך!
זכותך להיות קודם כל מיודעת על ההליך בטרם יבוצע, ולא פחות מכך זכותך לסרב.
זכותך לדרוש, אם כבר הסכמת לחיתוך, שיבוצע תחת הרדמה (אפידורלית או מקומית)
אם סרבת לחיתוך, ונחתכת בכל זאת – זאת תקיפה, וזה מנוגד לחוק. (לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין)

להסבר אודות זכותך להסכמה מדעת — > http://bit.ly/1SzrwRV

האם ידעתן שרבים מהרופאים והמיילדות מאמינים שאין צורך לבקש את הסכמת היולדת לביצוע החתך?
האם ידעתן שבחלק מבתי הספר למיילדות אפילו לא מלמדים שחתך ללא הסכמה הינו תקיפה?

** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** **

משנת 1900, עם מעבר הלידה לבית החולים, סברו הרופאים שהטכנולוגיה עדיפה על הליכים טבעיים והחלו לבצע חיתוך של איבר המין באופן כמעט אוטומטי. בעבר האמינו שהחיתוך מגן מפני נזק ברצפת האגן ומפני קרעים בפי הטבעת.

הנה מחקר שנעשה בסורוקה בשנת 2012 ובדק 160,000 לידות ומצא כי החיתוך עצמו אינו מקטין את הסיכון לקרע. ולמעשה אפילו מעלה באופן מובהק את הסיכון לקרעים בדרגה 3-4 (קרעים בדרגה חמורה יותר) הדבר נכון גם במקרים של לידה מכשירנית (למחקר –>http://1.usa.gov/1OyvPcg)
בעקבות המחקר הזה אחוז האפיזיוטומי בסורוקה ירד ממעל 30% למתחת ל 5%.

איך יכול להיות שמערכת הבריאות שלנו מכירה את המחקר הזה ואף בית חולים חוץ מסורוקה לא מיישם אותו?

מחקרים אחרים מראים כי ההחלמה מחיתוך יזום ארוכה יותר מאשר מקרעים ספונטניים.

**ארגון הבריאות העולמי** קבע כי רף החיתוכים היזומים יעמוד על מקסימום עשרה אחוזים, וזה באמת שעור החתכים היזומים באירופה. בארה"ב הוציא ארגון הגינקולוגים הוראה לבצע חיתוך במצבים קריטיים לאם ולתינוק בלבד. (http://bit.ly/1SzpXTM)
בישראל, כפי שאפשר לראות בתמונה, הממוצע גבוה בהרבה.

שימו לב שישנם בתי חולים (ביניהם מאיר ואיכילוב) שאינם מדווחים על הסטטיסטיקות שלהם
מה הם מסתירים?
זכותנו לדעת מה נהוג בבית החולים אליו אנחנו ניגשות ללדת.

למרות שמחקרים מצאו כי קומפרסים חמים מורידים את אחוז הקרעים החמורים, הנושא כלל לא נלמד בבתי הספר למיילדות בארץ. (http://bit.ly/1PqFC1g)

אנחנו יודעות שבמקרים קיצונים של מצוקת עובר אכן יש אינדיקציה לביצוע חתך.
יש לשמור את המספריים למקרים אלו בלבד

בנוסף , נהוג בארץ בכל לידת ואקום לבצע חתך, זאת למרות שאפילו נייר העמדה הישראלי בנושא מציין כי אין חובה לחתוך בעת ביצוע ואקום.http://bit.ly/1ZETDy5

** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** **

האם חתכו אותך במהלך הלידה? האם הודיעו לך מראש על כך?
ביקשו את רשותך? האם נתת את הסכמתך לביצוע החיתוך?
האם הובהר לך שזכותך לסרב? האם דרשת הרדמה מקומית ולא נענו לדרישתך?

כתבי לנו בתגובות על החוויה שלך בלידה, זה חשוב לנו וחשוב ליולדות אחרות ללמוד מניסיונכן.

** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** **
בנוסף, נודה לך מאוד אם תוכלי למלא את הטופס הבא:
http://bit.ly/1N9TknL
תיעוד המקרים יסייע לנו להראות לבתי החולים ומשרד הבריאות את היקף התופעה ולהביא לשינוי ממשי

** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** **
הפוסט המקורי פורסם בעמוד הפייסבוק שלנו ב21.1.16 ונשים רבות שיתפו במקרים דומים:
http://bit.ly/1XxRjcp

12508976_961647283923254_3036711104937716254_n

 

 

שיתוף

עדות על הפרת זכויות ואלימות בלידה

עמותת נשים קוראות ללדת לקחה על עצמה לטפל בנושא האלימות המיילדותית. כדי לפעול על מנת שאף אשה לא תחווה יותר יחס משפיל בזמן הלידה.
כמו כן, אנו מטפלות בכל מקרה בו הופרו זכויותיך בלידה. כגון- זכותך להסכמה מדעת

לשם כך הקמנו את ׳קו ליולדת׳ שמטרתו לתת מענה לנשים שנפגעו או זכויותיהן הופרו בלידה.

אנו פועלות על מנת לתעד את המקרים במטרה לפעול מול בתי החולים ומשרד הבריאות ולהראות את היקף התופעה ולהביא לשינוי. לטופס עדות על יחס לא מכבד בלידה ואלימות מיילדותית

לפי חוק זכויות החולה:
סעיף 6 :״מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש.״ לכל אשה מגיע יחס מכבד, מעצים ותומך, כל אשה זכאית לקבל את מלא המידע ושהצוות יתמוך בהחלטותיה.

סעיף 13: ״לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.״

אם נאמר לך משפט מזלזל, או התיחסו אליך בצורה לא נאותה
אם לא קיבלת הסבר על טיפול, אילצו אותך לעבור ניתוח קיסרי או חתך חיץ (אפיזיוטמיה) בלי שנתת לכך הסכמה מדעת
נודה לך מאוד אם תוכלי למלא את הטופס הבא.
תעוד המקרים יסייע לנו להראות לבתי החולים על היקף התופעה ולהביא לסיומה.
הפרטים האישיים שלכן לא יעוברו לשום גורם אחר (לרבות בתי החולים) ונועדו לשם אימות המידע בלבד.

חשוב לציין שאין אנו מתייחסות רק ללידה עצמה אלא לכל טיפול גינקולוגי, בין אם מדובר בזמן ההריון, הפלות, לידה שקטה ומשכב לידה. אתן יכולות לשתף אותנו בחוויות שלכן ממיון נשים, ליווי הריון, רופא/ת נשים, אשפוז במחלקות הריון בסיכון, מחלקת נשים ויולדות.

אם את אשת צוות או שהיית עדה ליחס לא מכבד או הפרת זכויות אחרת, תוכלי גם את למלא את הטופס.
הפרטים של מוסרת המידע בשום אופן לא יועברו לבית החולים

לטופס: http://bit.ly/1N9TknL

שיתוף

בתקשורת

9.4.16 – חדשות השבת "אלימות מיילדותית"
כתבתה של נחמה יהושפט בערוץ הראשון על אלימות מיילדותית בבתי החולים בארץ, לא רבים מכירים את המונח הזה, אבל נשים רבות חוו אותו, לעיתים קרובות -אף בלי לדעת.

לכתבה :https://www.youtube.com/watch?v=a_guvfXxqr4

______________________

19.1.16 – רוצות שינוי: "נשים יולדות מקבלות יחס רע שפוגע בטיפול. זה חייב להשתנות"
גבי גזית שוחח ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" עם קשת קורם מהעמותה "נשים קוראות ללדת", שסיפרה: "נשים שילדו לפני 30 שנה מספרות על החוויה בבכי"

לריאיון:
http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-522599

_______________________

10.9.12 – נשות העולם מתאחדות במאבק למען לידות בית.
ליום אחד מתאגדים פעילים למען חופש בחירה של נשים בלידה: בחמישי ה-20 בספטמבר ייערכו 1,000 הקרנות ברחבי העולם של הסרט הדוקומנטרי "החופש ללדת", וגם בישראל, במטרה להפוך נשים מודעות לזכויותיהן ולראות בלידה אירוע מעצים.

לכתבה בYNET:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4278915,00.html
_______________________

16.10.12 – פגעו בך בחדר הלידה? נולד קו חם חדש ליולדת.
לא מעט נשים בישראל סופגות יחס מזלזל והפרה של זכויותיהן בלידה, כולל אי שיתוף בהחלטות רפואיות, אי הצגת הצוות המטפל והעלבות בוטות. קו חם חדש יסייע לנשים שנפגעו להגיש תלונה רשמית ולעבד את החוויה הקשה.

לכתבה בYNET:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4292893,00.html

______________________

שיתוף

החזון שלנו

DSC03459-01"לכל אשה הזכות ללדת כרצונה בסביבה חופשית ותומכת."
ד"ר מישל אודנט, מחלוצי הלידה הטבעית

זכותכם לבחור את מקום הלידה,
לבחור את המלווים בלידה,
לבחור בטיפול המתאים לכם מתוך ידע, הבנה והסכמה
ללדת באווירה תומכת ומעצימה

לתינוקות שלכם מגיעה כניסה רכה לחיים.
זכותם להיות אתכם בהתאם לרצונכם,
לקבל טיפול רפואי בידיעתכם ובאישורכם,
לקבל אהבה, הגנה והזנה על פי צורכיהם, ללא הגבלה.

"נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" היא תנועה חברתית הפועלת מאז מרץ 2001, בעקבות תחושה כללית של חוסר שביעות רצון מיחסה של מערכת הבריאות בישראל ליולדות ולילודים. כיום מונה התנועה כארבעת אלפים פעילים ומדי יום מצטרפים חדשים, הקוראים, לחופש בחירה בלידה ולהטבת התנאים המי ילדותיים. אנשי התנועה מאמינים שהבראת הלידה הינה חלק מהותי מהבראת החברה
חברי התנועה מאמינים כי ניתן לקיים לידות בדרך המכבדת את בחירתה ורצונה של האישה ומגובה בטיפול רפואי הולם, כמו כן, מאמינים כי יש לאפשר לילודים כניסה רכה לחיים, שהות ליד האם ועל גופה בהתאם לרצונה ומתן טיפול רפואי באישורה ובנוכחותה.

אנו קוראים להקמת מרכזי לידה מחוץ ובתוך בתי חולים, למיסוד לידות הבית ולשינוי הגישה בבתי החולים כך שהאישה תעמוד במרכז התהליך.
אנו מבקשים להעלות את מודעות הציבור לאפשרויות ולזכות הבחירה בלידה, להפנות נשים לקבלת ליווי מתאים בלידה ולספק כלים לבחירת מקום לידה ידידותי ליולדת ולילוד.
כשהוקמה התנועה נבחרו שלושה אפיקי פעילות:
תקשורתי- העלאת מודעות לנעשה בחדרי לידה, לאפשרויות שעומדות בפני היולדת, לאי צדק חברתי (מניעת מענק לידה מיולדות בית, מניעת ליווי מיולדות בבתי חולים, הפרדת תינוק מאימו בניגוד לרצונה, הפרדת יולדת מילוד הזקוק לאשפוז…)
פוליטי –פעילות חקיקה בכנסת.
הקמת מרכזי לידה – החזון מדבר על פתיחת מרכזי לידה מחוץ לכותלי בתי החולים בישראל שיאפשרו עבודה תומכת של מיילדות למען נשים וליווי בקהילה –לפני ואחרי לידה. כיום ישנם משקיעים ואף יולדות המעוניינים באפשרות זו, אולם תיקון החקיקה שיאפשר זאת עדיין לא הושלם ולכן יש להמשיך ללחוץ על המערכת הפוליטית ולעודד יוזמות עצמאיות.
" אנו רואים בחזוננו מרכזי לידה זמינים בכל רחבי הארץ ונשים מודעות שמגיעות ללידה כשהן יודעות מה רצונן ומאמינות ביכולתן ללדת. נשים אלו יפגשו צוותים תומכים שיעודדו ויחזקו אותן, ידברו בכבוד ויהיו קשובים לצרכיהן וכן סביבה ביתית המאפשרת אינטימיות ורוגע החיוניים לתהליך הלידה."
חזון זה מצריך שיתוף פעולה מלא מהצוותים הרפואיים שיאמינו ביכולת היולדת ימנעו מהגבלת יולדת בבחירת מלווים, ימנעו מטיפול רוטיני ויעדיפו טיפול אישי. לא יתערבו, יחתכו, יזרזו, יפקעו מים, אם אין צורך רפואי. יאפשרו ליולדת לנוע במרחב ולא יחייבו שימוש במיטת הלידה. יקצרו בניטור, לא יציעו אפידורל – ליולדת שאינה רוצה בכך. יקישו בדלת לפני כניסה לחדר, יזדהו, יביטו בעיניה ויבקשו אישור להעניק טיפול. הם יאפשרו ליולדת לקבל חוות דעת נוספת על הטיפול המוצע. ידברו אליה בכבוד ובאהדה, יניחו לה ללחוץ לפי הצורך הרפלקסיבי שלה, יעודדו שהיית האם והיילוד בצוותא לאחר הלידה, בהתאם למחקרים המדברים על חשיבות הביות להצלחת הנקה וחיזוק קשר אם-ילד ובניגוד למדיניות המקובלת במספר מרכזים רפואיים.
אנחנו מאמינים שלכל אישה יש קול ורצון. הקולות שונים, הרצון שונה והחוויה שונה. אישה יכולה לבחור ללדת בבית, ללדת במרכז לידה, או בבית חולים, עם התערבות או בלי התערבות ועדיין לדעת שמגיע לה כבוד ויחס ראוי. חשוב שתוכל לצאת מחווית הלידה בידיעה שהיתה זו הלידה המתאימה לה ביותר. המסר שלנו ליולדת הוא:
"דעי מה את רוצה, לימדי את החומר וזירמי עם מה שבא. לפעמים המציאות מפתיעה אותנו ויש שינויים שעלינו לקבל, אבל כשאנחנו מכבדות אותה ואת עצמנו החוויה נשארת חוויה מעצימה."

הצטרפו אלינו. מגיע לכם כבוד. לנו ולכם הכוח לשנות – הרבה טוב

שיתוף

תגובת העמותה אל חוזר משרד הבריאות הנוגע ללידות בית

04ירושלים, ‏ ‏י"ב חשון, תשע"ב
‏‏‏9 נובמבר, 2011

תיק מס' :___4/1/14___
אל: מיילדות מוסמכות
מנהלי בתי החולים הכלליים
מנהלי מחלקות יולדות ונשים
אחיות אחראיות חדרי לידה
מנהלי מחלקות ילודים וטיפול מיוחד בילוד
מנהלי האגפים הרפואיים – קופות החולים

ליווי לידה פיסיולוגית (לידה המתרחשת במינימום התערבות) זוהי התמחות מיוחדת שיש לה פרקטיקה מבוססת, המבטאת גישה טיפולית ייחודית. ליווי כזה נעשה ע"י מיילדות מוסמכות או רופאים שהתמחו בכך.
מדובר בהתמחות מקצועית בעלת גוף ידע ייחודי המדגישה בין היתר את האוטונומיה של האישה היולדת. החוזר הנוכחי נכתב על ידי בעלי מומחיות אחרת, גם אם דומה, ועל כן נוצר פער גדול בין הצרכים והפרקטיקה של לידות חוץ אישפוזיות לבין הנהלים שמציע המסמך.
מאחר וההריון והלידה הינם תהליך פיסיולוגי שהינו חלק טבעי במעגל חיי האשה, יש לכלול, בנוסף למומחים הרלוונטים, את נציגות ציבור הנשים המעוניינות בלידה פיזיולוגית בכתיבתו, זאת על מנת ליצור נוהל אפקטיבי ורלוונטי, שיכבד את צרכיהן וישיג את הרצון של כולנו לבטיחות, בריאות ולידה מיטבית.

הנדון: לידות בית (בבית היולדת)
יש למחוק 'בבית היולדת' – ראו פירוט למטה
סימוכין: חוזר מס' 1/2008 מיום: 21.1.08

מצ"ב נוסח מעודכן לחוזרנו שבסימוכין המחליף ומבטל אותו.

חוזר זה מתייחס לרופא/ה המיילד/ת (להלן: רופא) וכן למיילד/ת (להלן: מיילדת).

כללי:

ככלל, יש להעדיף ביצוע לידות בחדרי לידה בבתי-חולים מוכרים ומורשים (חוזר המנהל הכללי מס' 14/2000 מיום 13.11.2000).

מדיניות זו, שנקבעה בחוזר משנת 2000, היא שרירותית, מנוגגת לחירות הפרט ולחופש העיסוק ומבטאת אפלייה כלפי נשים. משום כך מן הראוי שהחוזר הנוכחי יפתח לא באשרור מדיניות פסולה זו אלא בביטולה.
המדיניות היא שרירותית: בלידה בסיכון נמוך אין כל ראיות מקובלות שמצביעות על הבדל משמעותי בבטיחות בלידות בית לעומת לידות בבי"ח. יש מחקרים רציניים המראים שאין הבדל כלל ולעומתם יש מחקרים המצביעים על תוספת בטיחות קטנה ליילוד בלידות בית חולים (ראה נספחים ב'-ד' לסקירה מחקרית עדכנית). עם זאת בכל המחקרים מוכח יתרון רחב היקף בתוצאים בעבור היולדת, לא רק מבחינת שביעות הרצון אלא גם מבחינת המנעות מסיבוכים ובכלל זה ניתוחים מיותרים. לא יתכן שמשרד הבריאות יאמץ בעקביות מדיניות שאינה נתמכת על ידי ראיות מדעיות ע"פ קני המידה המקובלים.
המדניניות מנוגדת לחירות הפרט: לנשים רבות הלידה היא התנסות מרכזית משמעותית ביותר בחייהן. כנקודת מוצא אין זה מתפקידה של המדינה להכתיב להן כיצד והיכן לעבור התנסות זו בין במישרין ובין בעקיפין (ע"י הגבלת האפשרות לליווי מקצועי). בהצהירו על העדפה נגד לידות בית ובנוקטו אמצעים לקידום העדפה זו נוטל לעצמו משרד הבריאות סמכות שלא כדין, דבר שאין לו מקום במשטר דמוקרטי האמון על כבוד האדם וחירותו.
המדיניות מפלה נשים: כאמור לידות בית בסיכון נמוך הן בטוחות ליולדת וליילוד ולכן כמובן אין אינטרס ציבורי בסיכולן. משום כך מדיניות שרירותית ופטרנליסטית המצרה את צעדי היולדת ומטילה מגבלות בלתי מבוססות על האפשרות לבחור את מקום הלידה ואופן ניהולה, מהווה פגיעה קשה בחירותן של נשים בתחום המיוחד להן באופן טבעי. ההתלות במחקרים שנויים במחלוקת המצביעים על הפרשים זעירים במידת הסיכון ליילוד אינה יכולה להצדיק אי כיבוד של שיקול דעתה של האישה באופן ובמידה שאין להם אח ורע בתחומים אחרים של מדיניות רפואית.

הצעתנו לנוסח חלופי:
ככלל, יש לאפשר ליולדת לבחור את הגישה הטיפולית, את טיב הליווי המקצועי ואת מקום הלידה ע"פ שיקול דעתה וערכיה. יש לחתור לכך שבמהלך ההריון יוצגו לאישה האפשרויות השונות ומידע מספיק כדי שתוכל להגיע לבחירה מודעת. יוצאות דופן הן לידות בסיכון גבוה אשר צריכות להתבצע בחדרי לידה של בתי חולים מוכרים.

הגדרה: "לידת בית"– לידה בבית היולדת, בלבד, לאחר תכנון והכנה מראש ומתוך בחירה של היולדת.

הטלת מגבלות על מקום הלידה אינה לגיטימית אלא במידה שהיא מבוססת על שיקולים עניניים הנתמכים בראיות.
לידה פיזיולוגית עשויה להתבצע הן בבית היולדת, הן בבית מתאים אחר, והן במרכז לידה ייעודי. הגברת הבטיחות וחופש הבחירה מחייבות הכללת מיגוון אפשרויות אלו ומן הראוי שמשרד הבריאות יפעל לקידומן. לדוגמא יולדת גרה במרחק שעולה על 45 דקות מבית חולים ומבקשת ללדת בבית קרוב יותר ובלבד שתוכל ללדת במקום ובאופן שמתאים לה.

הצעתנו לנוסח חלופי:
הגדרה: "לידת בית" – לידה חוץ אישפוזית, במקום שנבחר ע"י היולדת, לאחר תכנון והכנה מראש

הננו להבהיר כי, אין איסור על יולדת ללדת בביתה ללא סיוע של איש מקצוע, אולם, חל איסור על מי שאינה מיילדת או רופא לקבל לידה כ"עיסוק".

בהתבסס על פקודת המיילדות 1929 ופקודת הרופאים (נוסח חדש) תשל"ז 1976, רשאים מיילדת מוסמכת או רופא לבצע לידות בית בבית היולדת.

משפט זה מבטא את התפיסה השגויה כי הרופא ואו המיילדת הם מבצעי הפעולה. ראוי לציין כי היולדת היא מבצעת הלידה.

הצעתנו לנוסח חלופי:
… רשאים מיילדת מוסמכת או רופא לספק ליווי מקצועי ללידות בית

היה והתקיימה לידת בית בביתה של היולדת, יש לעודד את היולדות לפנות לבית-חולים לבדיקתה, בדיקת הילוד ורישום מסודר במהלך 24 השעות הראשונות לאחר הלידה.

ה"עידוד" הנדרש כאן מבטא חוסר כבוד להחלטתה האוטונומית של היולדת בבחירת מקום הלידה ובגישה הטיפולית לה וליילוד.
הגישה הטיפולית של לידות הבית כוללת באופן סטנדרטי את ביצוע הבדיקות הנחוצות בבית, הן סמוך ללידה והן במעקב שלאחריה, והמלצה נגד יציאה מוקדמת ממשכב הלידה.

מכיוון שניתן להזמין רופא ילדים באופן פרטי לבית היולדת לשם בדיקת הילוד. ומשום שהמילדת בודקת את היולדת, אין כל סיבה רפואית לעודד את היולדת לפנות לבית החולים כשגרה.
המלצה לעבור לבית החולים כאשר אין צורך רפואי בכך עלולה להיות בעלות השלכות גופניות ונפשיות לאם וליילוד. לדוגמה, בתקופת משכב הלידה ובימים הראשונים בפרט, המנוחה חשובה לבריאות האם. יצירת תנאים סביבתיים נינוחים חשובה להתבססות ההנקה, ותהליך ההיקשרות הראשונית עם התינוק. כמו כן, חשיפת היילוד לגורמים מזהמים אפשריים בבית החולים שלא לצורך עלולה לפגוע בבריאותו.
רישום הילוד יכול להתבצע מאוחר יותר ולאו דווקא דרך בית החולים.

מדיניות הנהוגה במדינות מערביות אחרות, לדוגמה: (ראה נספח ז'3 ו-ז'5)
אנגליה- בדיקה ראשונית נעשית ע"י המיילדת לשם אבחון אנורמליות וזיהוי מצבים הדורשים התייחסוות נוספת. ליווי הלידה וביקורי המיילדת ממומנים על ידי המדינה.

אוסטרליה- המיילדת היא האחראית לבדיקת היולדת לאחר הלידה. בנוסף, מבקרת המיילדת את היולדת תוך 24 שעות מהלידה, וכחמש פעמים נוספות במהלך 10 הימים הבאים בהתאם לצרכי היולדת.
המיילדת אחראית לבדיקת הילוד: מעבר לבדיקה ראשונית בשעתיים הראשונות, היא מבצעת בדיקת ילוד סטנדרטית. בנוסף מומלצת בדיקת רופא בין יום 7 ל-10 אחרי הלידה. חשוב לציין כי ליווי הלידה וביקורי המיילדת ממומנים על ידי המדינה.

הצעתנו לנוסח חלופי:
יש לעודד את היולדת להשאר בביתה, ולהזמין לפי הצורך, אנשי מקצוע לביקור בביתה (רופא ילדים, יועצת הנקה וכו').

בהקשר זה, אנו מבקשות שמשרד הבריאות ישקול לאמץ את ההליך הנהוג במדינות מערביות אחרות ולהכשיר את מיילדות הבית לבצע בדיקת ילוד. כמו כן חשוב כי מימון בדיקה זו יכוסה על ידי המשרד כפי שהדבר נעשה בבתי חולים וכחלק מדמי הלידה המגיעים לכל יולדת משלמת מיסים לכיסוי הוצאות הלידה. תקציב זה יבטיח כי נשים תוכלנה לספק לעצמן ליווי מקצועי ללידה ואחריה ובכך תבוא לידי ביטוי דאגתו האמיתית של משרד הבריאות לבריאות היולדות והילודים.

לאור העובדה כי מתקיימות לידות בית בישראל לפי בחירה חופשית של האשה, ניתנות בזה הנחיות לביצוע לידות בית.

כאמור לעיל, הנחיות בעניין זה חייבות להתבסס על ראיות ואל להן להטיל הגבלות ואיסורים אלא מתוך שיקולים משמעותיים. להלן נעיר על פרטים רבים בהנחיות המוצעות שאינם עומדים במבחן זה, ולכן נכון יותר לשנותם. במידת האפשר, השתדלנו לספק הצעה חלופית נכונה יותר בעיניינו.
חשוב להבהיר שהתייחסנו רק לחלק מהסעיפים הבעייתים, אין הדבר אומר באופן אוטומטי שכל הסעיפים אליהם לא התייחסנו מקובלים עלינו.

1. הגדרת המורשים לביצוע לידות בית:

א. רק אלה מורשים לעסוק בקבלת לידת בית:

1. מיילדת הרשומה בפנקס המיילדות בישראל, בעלת וותק של שלוש
שנות עבודה בחדר לידה מוכר בישראל על פי תקונות בריאות העם לאחר שהתנסתה ב- 10 לידות בית בהן נכחה מיילדת בית מנוסה.

פקודת המיילדות דורשת קורס הסמכה שיש להגדירו, ואילו ניסיון בחדרי לידה דורש הכשרה קודמת בסיעוד וכן קורס על-בסיסי, שאינם נחוצים להתמחות בגישה הטיפולית של מיילדות הבית. במדינות מתוקנות רבות, מיילדות חוץ-אשפוזית היא מקצוע אוטונומי המבוסס על מסלול הכשרה ייעודי ללא קשר למקצוע הסיעוד, דבר העולה בקנה אחד עם פקודת המיילדות המקובלת בישראל.
אנו קוראות למשרד הבריאות לפעול להסדרת ההסמכה למקצוע זה, בנפרד מן ההסמכה למיילדות כהתמחות במסגרת בתי החולים.

2. רופא מומחה ביילוד ורפואת נשים בעל רישיון ותעודת מומחה בישראל, העוסק או שעסק במיילדות בחדר לידה מוכר בישראל במשך 3 שנים (להלן: הרופא).

פקודת הרופאים אינה מחייבת את דרישת שתי ההתמחויות הנזכרות. למען הגברה של חופש הבחירה בלידה, אנו מאמינות שמספיקה הדרישה לרופא עם נסיון בחדר לידה.
אנו מצפות שגם רופא ידרש להתנסות ב-10 לידות בית לפחות בהן נכחה מיילדת בית מנוסה.

היות ולידת בית היא שונה מהותית מלידה בבית חולים, על מנת לקבל ליווי מקצועי מיטיבי, אנו מאמינות שמן הראוי לקצר את הוותק הדרוש בחדר לידה ובמקביל להעלות את מספר הלידות החוץ אישפוזיות בהן נדרשים מיילדות ורופאים להיות נוכחים.

ב. מי שעוסק בקבלת לידות בית חייב לעבור קורס החייאה מתקדם (ACLS) לרבות החייאת יילודים(NRP- RESUSCITATION NEONATAL PROGRAM ) הניתן על ידי האיגוד הישראלי לנאונטולוגיה.
לאחר ביצוע הקורסים יבוצע תרגול אחת לשנה ובאחריותם לשמור על תעודת הביצוע.
אנו מברכות על העלאת התדירות בה נדרש קורס החייאה מהמיילדות והרופאים ורואות בכך אמצעי שיגביר אף יותר את בטיחותינו ובטיחות יילודינו.

ג. באחריות העוסקים בלידות בית להתעדכן באופן שוטף, בהנחיות והחוזרים הרלוונטים באתר משרד הבריאות – WWW.HEALTH.GOV.IL
על משרד הבריאות לעדכן את אמה"י כפי שהוא מעדכן כל איגוד רפואי / מיילדותי בעת חידוש נהלים.

ד. מי שעוסק בקבלת לידת בית חייב להיות בעל ביטוח אחריות מקצועית וביטוח צד ג'. הביטוח הנ"ל הינו באחריותו הבלעדית והמלאה של המיילד/ת.

זוהי הנחיה שאין כל אפשרות ריאלית לעמוד בה משום שחברות הביטוח מסרבות לבטח את מיילדות הבית. ביטוח אחריות מקצועית של העוסקים בלידות בית צריך שיהיה בתחום אחריותו של משרד הבריאות, כפי שכל עיסוק בריאותי בתוך הקהילה, אשר נמצא תחת פיקוח משרד הבריאות, מבוטח על ידיו.

2. תנאים הכרחיים לביצוע לידות בית:
להלן מפורטים המצבים אשר רק בהתקיימם מותר לתכנן מראש ולבצע לידות בית.

2.1 תנאים מיילדותיים וגופניים:

2.1.2 הריון עם עובר יחיד במצג ראש.
2.1.3 לידה בשבוע הריון 37 עד שבוע 42 בתנאי שהפרופיל הביופיזי של העובר תקין ובוצע לא יאוחר מ – 48 שעות לפני הלידה.
הצעתנו לנוסח חלופי:
לידה בשבוע הריון 37 עד שבוע 42. אחרי שבוע 42 בתנאי שהפרופיל הביופיזי תקין ובוצע לא יאוחר מ-48 שעות לפני הלידה.

2.1.4 משקל העובר המוערך הינו בין 2500 ל 4000 גרם.

ראוי שהגבלה עליונה של משקל העובר תאפשר התייחסות למקרה הספציפי (לדוגמה גובהם של ההורים והיסטוריה מיילדותית).
כמו כן, הגבלה עליונה של משקל לא קיימת כלל בנהלים באנגליה, באוסטרליה, הולנד וושינגטון.
הצעתנו לנוסח חלופי:
הערכת משקל 2500 ג' לפחות, ובהתאם לשיקול דעת המיילדת

2.1.5 היולדת בריאה גופנית ונפשית למיטב ידיעתה של המיילד/ת ומכתב מרופא המשפחה המעיד על כך.

היות ואין התנייה כזאת בבחירות טיפוליות אחרות, ביניהן לידה בבית חולים, זוהי אפליה פסולה המערימה קשיים לא נחוצים. כמו כן יש כאן חוסר כבוד לשיקול דעתה של המיילדת בנוגע לבריאותה הפיזית והנפשית של האשה. בנוסף, דרישה זו איננה אפקטיבית כיוון שאין לרופא המשפחה אפשרות להעיד על בריאותה הנפשית של האשה בצורה מהימנה, בעוד שלמיילדת, אשר לה היכרות עמוקה יותר עם האשה, ישנה אפשרות להפעיל שיקול דעת בנושא זה בצורה מיטבית.

2.1.6 היולדת מעל גיל 18 (בין גיל 17-18 מותנה בהסכמה וחתימה של ההורים), כשירה משפטית ויכולה לקבל החלטה מתוך רצון חופשי ואי תלות.
2.1.7 קיים תיעוד כתוב על ההיסטוריה הרפואית והמיילדותית של היולדת.

2.1.8 קיים תיעוד מעקב בהריון הנוכחי, שבוצע על ידי רופא ומיילדת בהתאם להנחיות משרד הבריאות [חוזר שירותי בריאות הציבור מס' 1/2001: "נוהל טיפול באישה הרה", וחוזר מנהל רפואה מס' 26/98 : "פנקס מעקב הריון"].

2.2 תנאים בסביבת היולדת:
2.2.1 יש לוודא מראש כי בית היולדת מתאים ללידת בית – יש בו מים זורמים חמים, חשמל, חימום, טלפון, והוא נקי.
2.2.2 יש לוודא כי החדר בבית היולדת, בו מתוכננת להתבצע הלידה מתאים בגודלו לאפשר פעילות של שלושה אנשים (לפחות 10 מטר). אין זה ראוי למנוע היתכנות לידת בית בגלל מספר המטרים בחדר. (גם בבתי החולים ישנם חדרי לידה הקטנים מעשרה מ"ר) ויש להשאיר מקום לשיקול הדעת של המיילדת.

הצעתנו לנוסח חלופי:
יש לוודא כי החדר בבית היולדת, בו מתוכננת להתבצע הלידה יכול לאפשר פעילות של לפחות שלושה אנשים.

2.2.3 קיימת אפשרות הגעה לבית חולים אשר בו חדר לידה מאושר תוך 30 דקות מקבלת ההחלטה על העברה לבית החולים.

הצעתנו לנוסח חלופי:
קיימת אפשרות הגעה לבית חולים אשר בו חדר לידה מאושר תוך 40 דקות מקבלת ההחלטה על העברה לבית החולים.

2.3 הסכמה מדעת:

יש לקבל את הסכמתה מדעת של היולדת בכתב, על גבי טופס " בקשה והסכמת האישה ללידת בית" (נספח א'), וזאת לאחר מתן הסבר מפורט מהמיילדת/ הרופא המטפלים, הכולל לפחות את כל המידע הכלול בטופס האמור.
אין כל הצדקה ליצור טופס מיוחד של הסכמה ללידות בית או ליצור מצב של סיכון מיוחד כביכול בהקשר זה; משום כך אין לכנות את ההליך "בקשה" כאילו מדובר בהיתר חריג. טיב ההסכמה, פירוט המידע והתיעוד צריכים להיות מקבילים לאלו הנדרשים להחלטה ללדת בבית חולים על הסיכונים הייחודיים הכרוכים בכך.
בנוסף, על פי חוק זכויות החולה (סעיף 14) הסכמה מדעת יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות. רק הסכמה מדעת לטיפול המנוי בתוספות (ניתוחים וכו') תהיה בכתב.

הצעתנו לנוסח חלופי:
"בכל מקרה, יש לתעד את בחירתה של היולדת בדבר מקום הלידה (בבית/ במרכז לידה/ בבית חולים) וטיב הליווי המקצועי שברצונה לקבל, וזאת לאחר מתן הסבר מפורט" וכו'

2.3 מכשור וציוד הכרחיים ללידת בית:

2.4.1 ערכת קבלת לידה (לפחות 4 חיתולים חד פעמיים גדולים או מרפדים
גדולים);

2.4.2 ערכת הפרדה [2 קלמים, מספריים, קוכר, תחבושות];

2.4.3 ערכת תפירה סטרילית חד פעמית;

2.4.4 כפפות סטריליות חד פעמיות;

2.4.5 אמניוטום;

2.4.6 דופטון;

2.4.7 Suction נייד וציוד נלווה כולל צנתרים לאם ולילוד, או סקשן פה;

2.4.8 Airway לאם ולילוד;

2.4.9 אמבו ומסיכה לאם ולילוד;

2.4.10 חמצן + ציוד נלווה;

2.4.11 מד לחץ דם;

2.4.12 צנתר לשלפוחית השתן למבוגר;

2.4.13 סט לעירוי וציוד נלווה לאם;
2.4.14 נוזלים, תמיסות לעירוי;
2.4.15 תרופות: מכווצי רחם [כגון: אוקסיטוצין, מטרגין]
אדרנלין
משחת עיניים
VIT K
2.4.16 אלכוהול;
2.4.17 פדים סטריליים;
2.4.18 מזרקים ומחטים להזרקה;
2.4.19 מספריים;
2.4.20. מבחנות לבדיקות דם;
2.4.21 מאזני שקילה לילוד;
2.4.22 מד חום.

ציוד לרופא בלבד:

2.4.23 לרינגוסקופ עם לשונית למבוגר וליילוד;

2.4.24 סט עירוי לילוד וציוד נלווה;

2.4.25 טובוסים מס' 3, 3.5, ולמבוגרים;

2.4.26 צנתר טבורי מס' 5 .

3. התוויות נגד לביצוע לידת בית:

במדינות מערביות אחרות הרבה מהתוויות-נגד אלה אינן חד משמעיות, היות והופעתן יכולה להיות קלה או חריפה. עבור התוויות מסוג זה ישנו צורך בהתייעצות רפואית (מתועדת) במקרה הספציפי. זו היא הדרך המתאימה לאפשר הנחיות בטוחות מחד, ולהמנע מאידך מלמנוע מנשים רבות ללדת בביתן עם ליווי מקצועי. ראה נספחים ז'2 ו ז'4.

בהולנד מצבים מסוימים מוגדרים כ"מקרי יעוץ" – הערכת המצב והחלטה על אופי ומקום הטיפול המתאים נעשים לאחר שהמילדת מתייעצת עם רופא מיילד. ההחלטה נעשת בהתאם לסיטואציה הספציפית.

בוושינגטון המצבים הרפואיים השונים מחולקים לשלוש קטגוריות:
א- דיון עם מיילדת או רופא- על המיילדת לקבל עצה או אינפורמציה מקולגה אודות הסיטואציה הקלינית ולקבל חוות דעת נוספת.
ב- התייעצות עם רופא- היעוץ יכול להיות בדרך של מתן עצה, מתן טיפול או מתן מרשם עבור היולדת או הילוד.
ג- מעבר לטיפול רופא ותכנון הלידה בבית חולים

להלן מספר דוגמאות המדגימות את הבעייתיות שנובעת מהכללת כל התוויות הנגד באופן גורף על כלל האוכלוסיה. חשוב להבהיר שהתייחסנו רק לחלק מהסעיפים הבעייתים, ומכך שאין הדבר אומר שהסעיפים אליהם לא התייחסנו מקובלים עלינו. אנו חוזרות ומבקשות לאמץ את המודל המאפשר התייחסות ספציפית של מקרים מסוימים לגופם.

3.1. מחלות כרוניות לרבות, חולי פעיל מלווה בסימפטומים – חום, דימום, עליה בלחץ דם, כאב , נכויות, נטילת תרופות לאיזון מחלה כרונית ושימוש בסמים או תרופות לגמילה.
בכל מקרה תצורף הצהרת המיילד/ת שביצעה אומדן בריאותי של היולדת בסמוך ללידה (שבוע 37) שכולל אנמנזה רפואית וסיעודית מלאה ומצאה שאין בעיות בריאות אשר עלולות לשבש את מהלך הלידה וכי התנאים הנדרשים לעיל התקיימו. הצהרה זו תישמר ברשומת היולדת.

3.2. סיבוכים בעבר המיילדותי המהווים התוויית נגד ללידת בית:
3.2.1 תמותת עובר ברחם או בלידה
3.2.1. הפלות חוזרות.
3.2.2 היפרדות שלייה

הצעה חלופית:
היפרדות שליה חמורה מהוות התווית נגד, במידה והמקרה היה קל יש צורך בהתייעצות.
3.2.3 לידה עם כליאת כתפיים.
3.2.4. קרעים חמורים בצוואר הרחם או בתעלת הלידה.
3.2.5. קרע בפרינאום בדרגה 4-3
3.2.6. דמם חריג לאחר לידה במיוחד כזה שחייב מתן מוצרי דם.

3.3 פגמים ברחם או בתעלת הלידה, מולדים או נרכשים המהווים התוויית נגד ללידת בית:
3.3.1. רחם חד או דו קרני, רחם עם מחיצה, רחם כפול, נרתיק כפול,
נרתיק עם מחיצה, רחם עם שרירן וכדומה, הכל בהתאם להסטוריה המיילדותית ולתיעוד רפואי.

3.3.2 צלקת ניתוחית ברחם: [ניתוח קיסרי, כריתת שרירנים, חבלה וניקוב], אחרי הפרדת הדבקויות תוך רחמיות.

3.3.3. עיוות אגן או עמוד שדרה, מולד או נרכש.

3.4 בעיות בהריון הנוכחי המהווים התוויית נגד לליידת בית: 3.4.1 דימום ממקור רחמי בשליש שני או שלישי
3.4.2. מחלות מערכתיות כרוניות או חריפות שאובחנו בהריון לרבות מחלות לב, סכרת (כולל סכרת הריונית), ומחלות אוטואימוניות ותרומבופיליות.
לדוג' בווישנגטון מקרה של סכרת הריונית מאוזנת היטב מצריך דיון
הצעה חלופית: סכרת הריונית לא מאוזנת מהווה התווית נגד. מקרה של סכרת הריונית מאוזנת היטב מצריך דיון.
3.4.4. השמנת יתר (BMI מעל 30 בטרימסטר הראשון להריון).
3.4.5. הריון בו לא בוצעה סקירת מערכות ולא נשללה סכרת הריון.
אם משרד הבריאות מוצא שבדיקות אלו חשובות, ראוי שינחה את מיילדות הבית להמליץ ליולדות לבצע אותן, אך התניית לידת הבית בהן איננה מקובלת במדינות אחרות בעולם ואינה חוקית.
3.4.6. מצב ידוע של ריגוש כנגד גורם RH.
3.4.7. הפרעה בגדילה תוך רחמית.
3.4.8. הערכת משקל העובר מעל 4000 גרם וקטן מ- 2500 גרם ע"פ בדיקת אולטראסאונד בטווח של שבועיים לפני תאריך הלידה המשוער.
ראה הערתנו לסעיף 2.1.4
ישנן נשים הנמנעות מביצוע בדיקות אולטראסאונד שאינן חיוניות; דרישה זו, המנוגדת לגישה הטיפולית של מילדות הבית, של הימנעות מהתערבויות מיותרות, פוגעת באופן שרירותי בזכות לבחור כיצד והיכן ללדת. יש לאפשר הערכת משקל הנעשת בהערכה ידנית קלינית על ידי מיילדת המיומנת בכך (ושאיננה מדוייקת פחות מאולטראסאונד).

הצעה חלופית: הערכת משקל העובר קטן מ- 2500 גרם ע"פ בדיקת אולטראסאונד או הערכה קלינית ידנית בטווח של שבועיים לפני תאריך הלידה המשוער.

3.4.9. הריון של יותר מעובר אחד.
3.4.10 כל מצג שאיננו מצג ראש.
3.4.11. שליית פתח, שלמה או חלקית או שליה נמוכה ידועה.
3.4.12. חשד למום העלול לגרום להפרעה תפקודית מיידית אצל היילוד.
3.4.13. סימנים המחשידים לרעלת הריון.
3.4.14. יתר לחץ דם.
3.4.15. מיעוט או ריבוי מי שפיר.
3.4.16. מיעוט תנועות עובר או ירידה בעוצמת התנועות.
3.4.17. תפר צווארי שטרם הוסר.
3.4.18. נוכחות אריטמיה עוברית או דפוס פתולוגי אחר של דופק העובר במהלך ההריון.
3.4.19. אנמיה אימהית בהריון נוכחי [ פחות מ- 10 ג' Hgb לדציליטר]. טרומבוציטופניה [ פחות מ- 100,000 למיקרוליטר], על פי ספירת דם עדכנית בטווח של שבועיים לפני הלידה ו/או הפרעות אחרות במנגנון הקרישה מולדות או נרכשות לרבות טיפול נוגד קרישה בהריון הנוכחי.
3.4.20. זיהום בהריון – זיהום עוברי (או חשד מבוסס) או אימהי מבחן חיובי ל-TORCH (בדיקות דם הבודקות חשיפה למספר מזהמים (נגיפים וטפילים) לרבות נשאות למחלות זיהומיות כגון: Herpes, GBS, HIV, Hepatitis B,C.

הן בחוזר הקודם והן במדינות אחרות הזיהומים Herpes, GBS, Hepatitis B,C לא מהווים התווית נגד מוחלטת.
בהולנד ובוושינגטון נשאות ל- GBS ו- Heptitis B אינה מהווה התווית נגד, בעוד נשאות ל- Herpes ו- Hepatitis C מצריכה התייעצות.
נשים רבות הן נשאיות ל- GBS, מכיוון שישנה אפשרות לטפל באנטיביוטיקה גם בבית, הפיכת הנשאות להתווית נגד אינה ברורה.

הצעה חלופית:
אין צורך לעדכן סעיף זה ויש להשאיר את ההנחיות הקודמות (חוזר 2008 סעיף 3.4.19.) על כינן.

3.4.21. זיהומים חוזרים בדרכי השתן או דלקת כליות בהריון או בזמן הלידה.
3.4.22. קרישיות תוך וורידית (DVT).
3.4.23. חום מעל 37.8 בסמוך ללידה. סעיף זה אינו מקובל במדינות שבדקנו.

4. כללים לטיפול ביולדת ובילוד, רישום ודווח:

הטיפול ביולדת ובילוד לפני, במהלך ואחרי הלידה יבוצע בהתאם להנחיות משרד הבריאות, בנושאים הרלוונטיים ללידות בית המופיעים בחוזר מינהל הרפואה מס':
21/98 "הנחיות להפעלת חדרי לידה"
43/99 "הנחיות לשחרור יולדת וילוד",
19/04 "טיפול למניעת דלקת עיניים גונוקוקית אצל ילודים" וכל הנחיה נוספת בתחומים אלה שתצא בעתיד.

יש לבחון האם חוזרים 21/98 ו-43/99 מתאימים גם ללידת בית

4.1 המיילדת / רופא ידריכו את היולדת באשר לסימני לידה פעילה ויתעדו זאת בכתב.

4.2. המיילדת / רופא יגיעו אל היולדת תוך שעה מהודעתה כי הופיעו סימני לידה פעילה.

4.3. המיילדת / רופא ישהו עם היולדת מתחילתה של לידה פעילה ולפחות שעתיים אחרי הלידה.

4.4. יש לבצע ניטור של היולדת (דופק, לחץ דם, פתיחה) והעובר (קצב פעימות לב) לפחות אחת לחצי שעה במהלך הלידה ולתעד זאת בכתב.

סעיף זה לא ברור ומשתמע ממנו שיש לבצע ניטור של היולדת כל חצי שעה.

4.5 בדיקת הילוד והערכת מצבו יבוצעו מייד עם לידתו.

4.6. המיילדת/רופא יבצעו השגחה צמודה ומעקב אחר הילוד לפרק זמן של שעתיים לפחות.

4.7. על המיילדת / רופא לערוך ביקור חוזר אצל היולדת והיילוד יממה לאחר הלידה.

על מיילדות הבית לפרט מה צריך לכלול הביקור. בנוסף, מתוך השקפה כי המשך הטיפול ביולדת וביילוד צריך להתבצע על ידי המיילדת/רופא ועל ידי רופאים בקהילה (ולא על ידי אשפוז בבית החולים), ראה עמ' 3.

4.8. המיילדת והרופא יציידו את היולדת במידע על דרכי התקשרות אליהם בתקופת משכב הלידה.

4.9. רישום וסיכום מהלך הלידה:
כל מיילדת בית /רופא ינהלו ארכיב מסודר ע"פ החוקים והתקנות, לתיעוד לידות הבית שנעשו על ידה.
כל הרישומים חייבים להתבצע תוך כדי ניהול הלידה וסיומה כמקובל וכנדרש בכל רשומה רפואית.
4.9.1. על הרישום לכלול :
* רישום מהלך הלידה לרבות נתונים על הניטור שנעשה במהלכה ליולדת וליילוד.
* סכום מהלך הלידה (נספח ב').
* רישום אומדן גופני של הילוד (נספח ג').
4.9.2. יש להשאיר העתק של כל רישום ודווח כנ"ל הן אצל היולדת והן
אצל מיילדת הבית / רופא.
פרק הזמן המינימלי לשמירת הדוחות והטפסים הנלווים ע"י המיילדת הוא 25 שנה (לכל הפחות).
מסמכים אלו יהיו קריאים וזמינים לבקרה תקופתית שתעשה ע"י משרדנו.

4.10 בסיום לידת בית ללא סיבוכים תודרך האישה כי עליה לפנות עם הילוד לחדר-לידה לבדיקה ורישום תוך 24 שעות.
ראה ההערות בדבר בסעיף 'כללי'
הצעה חלופית:
בסיום לידת בית ללא סיבוכים תודרך האישה כי עליה להזמין רופא/ת ילדים
לבדיקת היילוד בתוך 24 שעות או לפנות לחדר לידה, וכי עליה לדאוג לרישום היילוד במשרד הפנים בתוך X שבועות

5. כללים להעברת היולדת והילוד מלידת בית לבית-חולים:

– כל מצב שיש בו חריגה ממהלך לידה תקין, כשהמיילדת/רופא אינם
משוכנעים ביכולתם או באפשרותם לטפל כראוי, לצורך אבטחת בריאות
היולדת והיילוד, מחייב המלצה להעברתם לבית חולים.
– יש לכבד מידית כל בקשה של יולדת, לעבור לבית חולים בכל שלב בלידה.

די בהתרחשותו של אחד המקרים או הסיבוכים הבאים על מנת להוות הוריה רפואית להעברת היולדת לבית חולים. על המיילדת/הרופא חלה החובה להבהיר ליולדת כי עליה להתפנות לבית חולים בהקדם/בדחיפות לפי העניין.
בנהלי המדינות המערביות אותן בדקנו מצוין כי יש לקחת בחשבון גם את הסיכון שבהעברת היולדת והסיכוי שהלידה תתרחש תוך כדי המעבר.

5.1 הוריות להעברת יולדת לבית חולים במהלך לידה:
5.1.1 דימום טרי בכמות רבה מהרגיל.

5.1.2 סימנים המחשידים להיפרדות שליה : כאב מתמשך בבטן תחתונה, טונוס רחמי מוגבר, שינויים בדופק העובר המעידים על מצוקה, דימום, ירידה בלחץ הדם ללא דימום חיצוני.

5.1.3. צניחת חבל הטבור, חבל טבור מקדים או Occult.

5.1.4. שינויים משמעותיים בסימנים חיוניים אצל היולדת דוגמת:
א. עליית חום בלידה מעל c 0 38; ב. דופק גבוה מ- 120 לדקה במשך 15 דקות ויותר.
ג. ירידה בלחץ דם סיסטולי ב- 20 מ"מ כספית מהערך הבסיסי למשך 15 דקות ויותר.
ד. לחץ דם מעל 90/ 140 בשתי מדידות בהפרש של שעה.

5.1.5. מי שפיר מקוניאלים או דמיים בשלב ראשון של הלידה.

5.1.6. מהלך לידה פתולוגי דוגמת: עצירת לידה בשלב ראשון- Dilatation Arrest of למשך שעתיים, בנוכחות צירים סדירים.
שלב שני של הלידה המתארך מעבר לשעתיים או עיכוב בירידת
הראש [Arrest of descent ] .

הגדרה זו למהלך לידה פתולוגי הינה חריגה בהסתמך על המדינות אותן בדקנו.

שלב ראשון:
הולנד: מוגדרת לאחר 4 שעות בהן אין התקדמות – יש צורך בהתייעצות לשם קביעת המשך הטיפול בהתאם למקרה הספציפי.
וושינגטון- עצירה של התקדמות שלב ראשון אקטיבי אחרי יותר מ-6 שעות צירים סדירים חזקים ללא שינוי משמעותי (בצוואר, תחנה או פוזיציה) מצריך דיון לגבי הצורך בהעברה.

שלב שני:
בוושינגטון: עצירה של התקדמות שלב שני (מעל 3 שעות לחיצות אקטיביות ללא שינוי משמעותי) מצריכה דיון לשם קבלת החלטה

5.1.7. שינויים פתולוגים בקצב לב העובר (FHR) לרבות: קצב לב בסיסי פחות מ- 110 או מעל 180 לדקה.

5.1.8. עיכוב בהתפתחות לידה פעילה, 6 שעות לאחר ירידת מים נקיים.

המלצה זו חורגת מאוד מהמקובל במדינות אותן בדקנו ואיננה הגיונית לדעתנו, היות וגם בבתי החולים לא נהוג להתערב בשלב כל כך מוקדם לאחר ירידת מים ללא צירים. שהיית היולדת באשפוז בבית החולים במקום בביתה בהשגחה מיילדותית יכולה רק להעלות הסיכון לזיהום ולהפחית הסיכוי להתפתחות לידה ספונטנית. מכל מקום, אין כל מניעה לקבל טיפול אנטיביוטי מניעתי בבית בעת הצורך ולהמתין זמן ממושך יותר להתפתחות לידה פעילה.
במדינות אותן בדקנו מקובל:
וושינגטון- פקיעת מים מעל 48 שעות- יש לדון באפשרות לעבור לבי"ח
אנגליה- גם אם עברו 24 שעות ממועד ירידת המים, אם אין סימני זיהום אין לתת אנטיביוטיקה

5.1.10. סימני תת נפחיות (היפוולמיה) ביולדת.

5.1.11. אי יציאת השליה תוך שעה.

5.2. הוריות להעברת יולדת לאחר הלידה לבית חולים:
5.2.1 אי היפרדות השליה לאחר 30 דקות מיציאת העובר. כאשר זמן הפינוי לחדר לידה הקרוב ביותר הוא עד 30 דקות, ניתן להמתין עד שעה מסיום לידת היילוד.

5.2.2. דימום מוגבר, לפני או אחרי היפרדות השליה.

5.2.3. שליה לא שלמה או חשד לאי שלמותה.

5.2.4. שינויים פתולוגיים בלחץ הדם לרבות:
ירידה בל.ד. סיסטולי ב- 20 מ"מ כספית או יותר מהערך הבסיסי
למשך 15 דקות ויותר. או לחץ דם מעל 140/90

5.2.5. מצוקה נשימתית.

5.2.6. בלבול, אי שקט ו/או שינוי במצב ההכרה של היולדת.

5.2.7. קושי בסגירת קרעים או אפיזיוטומיה.

5.2.8. הופעת המטומה בתעלת הלידה או בפות לאחר לידה.

5.2.9. קרעים בדרגה חמורה בחיץ או בנרתיק או חשד לקרע בצוואר.

5.2.10 סימנים נפשיים פתולוגיים של היולדת.

5.3. הוריות להעברה מיידית של הילוד לבית חולים:
5.3.1. תינוק שמשקלו נמוך מ- 2500 גרם או גדול מ- 4000 גרם.

לא ידוע לנו מהי סיבת ההמלצה להעביר תינוק שמשקלו מעל 4 ק"ג לבי"ח כשגרה, והדבר אינו נהוג במדינות אותן בדקנו. לגבי משקל לידה נמוך.
בקנדה לדוגמה – לאחר הלידה, תינוק שמשקלו מתחת ל-2500 גרם- יש צורך ביעוץ לשם קבלת החלטה האם נדרש להעבירו לבית החולים
הצעה חלופית:
יש להעריך את תפקודו של תינוק שמשקלו נמוך מ-2500 גרם, ולהעבירו לבית החולים אם יש צורך רפואי בכך.

5.3.2. מצוקה נשימתית: א. מספר נשימות מעל 60 לדקה. ב. רתיעות בבית החזה.
ג. נשימת כנפי אף ואנחות. ד. כאשר הסימנים נמשכים מעבר ל – 30 דקות לאחר הלידה. ה. כחלון או חיוורון.

5.3.2. צבע עור כחול/אפור, שמשתפר עם מתן חמצן ומתחדש לאחר הפסקתו [Hypoxia]. העברה לבית החולים תעשה באמצעות אמבולנס כאשר נותנים ליילוד חמצן.
5.3.3. צבע לא תקין של עור היילוד, חיוור, צהוב או אדום.
5.3.4. חום גוף מתחת c 035.5 , ב-2 מדידות שלא לאחר ניסיון של חימום
הילוד.
5.3.5. אפגר 7 או פחות, לאחר 5 דקות מהלידה.
5.3.6. רעד, תנועות לא תקינות, פרכוסים.
5.3.7. סימני טראומה לרבות סימני שיתוק, שטפי דם תת- עוריים.
5.3.8. מום מולד.
יש להבדיל בין מומים אשר מפריעים לתפקוד תקין של הילוד ודורשים השגחה מיוחדת לבין מומים מינוריים אשר אינם מציריכם זאת.
הצעה חלופית:
מום מולד אשר מפריע לתפקודו התקין

5.4. העברת יולדת ויילוד לבית-חולים:
5.4.1. אופן העברת היולדת (באמצעות אמבולנס או רכב אחר) יקבע ע"י המיילדת/רופא.
5.4.2. העברת יולדת תלווה תמיד ע"י המיילדת/הרופא.
5.4.3. טופס מלא של "העברת יולדת מלידת בית לבית-חולים" (נספח ד') יועבר עם היולדת והיילוד.
5.4.4. המיילדת/הרופא ימסרו בבית החולים בע"פ ובכתב את כל הפרטים הקשורים ליולדת, להריון, להליך הלידה ולילוד כולל נספחים ב,ג,ד.
5.4.5. כאשר מתעורר צורך בהעברה דחופה של יולדת במהלך או לאחר
לידת בית, על המיילדת להודיע למיילדת אחראית המשמרת / רופא בביה"ח הייעודי על ההעברה לחדר הלידה ולמסור מידע רפואי רלוונטי.

5.5. הנחיות לטיפול ביילוד כאשר היולדת מסרבת להתפנות לחדר לידה:
נוסח הסעיף אינו מכבד את שיקול הדעת ובחירת היולדת
הצעה חלופית:
הנחיות לטיפול ביילוד כאשר היולדת אינה מעוניינת לעבור לחדר לידה:

5.5.1. באחריות המיילדת / הרופא:
5.5.1.1. למרוח את עייני היילוד, מיד לאחר הלידה במשחת אריטרומיצין 0.5% במתן חד פעמי.
5.5.1.2. להזריק ויטמין K ליילוד במינון של 0.5 מ"ג בסמוך ככל האפשר ללידה.
5.5.1.3. להסביר להורים שלפי המלצת משרד הבריאות יש לפנות לתחנת אם וילד לקבלת חיסון היילוד נגד דלקת כבד נגיפית מסוג B תוך 24 שעות מהלידה.

מתוך חוזר 57/79 של משרד הבריאות:
" מאחר ועל פי חוק, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם, יש לקבל את הסכמתם מדעת למתן טיפולים רפואיים ליילוד, לרבות חיסונים ויש להבהיר להם כי זכותם לסרב, ההסכמה תהא בעל פה או בכתב"
כפי שבבית החולים להורים ישנה זכות לסרב לטיפול זה או אחר לילדיהם, ברור כי זכות זו צריכה להשמר גם בלידת בית.

הצעה חלופית:
על המיילדת להסביר את המלצות משרד הבריאות לגבי טיפול בילודים ואת משמעויות טיפולים אלו (קרי מתן ויטמין K ו-טיפות עיניים)

שיתוף