תיקון חוק ביטוח לאומי למענק לידה לנשים היולדת הבית

קצת רקע

ההצעה של ח"כ זנדברג אושרה בנובמבר 2016 בכנסת בהצבעה בקריאה ראשונה. הצעת החוק תעצור את האפליה הקיימת כיום נגד נשים שבוחרות ללדת בלידת בית, ותקבע כי גם נשים אלה יהיו זכאיות למענק לידה. כיום רק נשים היולדות בבית חולים או שמגיעות לבית חולים מיד לאחר הלידה מקבלות מענק לידה, ואילו נשים שבוחרות ללדת בבית לא מקבלות סכום זה. הצעת החוק קובעת כי נשים בלידת בית יקבלו את מענק הלידה.

הסיבה ההיסטורית לאפליה זו נובעת מההנחה כי לידה בבית חולים היא הלידה הבטוחה ביותר וכי יש לעודד נשים ללדת בבתי חולים בלבד. ואולם מחקרים שנעשו בשנים האחרונים מצאו כי כאשר מדובר בלידה בסיכון נמוך המלווה על ידי מיילדת מוסמכת אין ללידה זו השפעה שונה על בריאות היולדת או הילוד לעומת לידה בבית חולים.

בשנים האחרונות יותר ויותר נשים בוחרות ללדת בבית במרחב טבעי ומוכר, ועדיין שיעור הלידות הביתיות בישראל נמוך ומסתכם בפחות מאחוז מכלל הלידות.

הצעת החוק כוללת תיקון של חוק הביטוח הלאומי הנוגע למענק הלידה ולמענק האשפוז וכן תיקון של פקודת המיילדות הנוגע לתקנות לעיסוק מיילדות ביילוד מחוץ למוסד רפואי שייקבעו על ידי שר הבריאות באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות.

מענק הלידה מסתכם כיום ב-1,751 שקל עבור הילד הראשון במשפחה, 788 שקל עבור הילד השני ו-525 שקל בגין כל ילד נוסף. כיום מתקיימות בישראל בין 600 ל-800 לידות בית מדי שנה, כלומר תשלום של 1,751 שקלים לכל היותר ללידה יחייבו תוספת תקציב שנתית מקסימלית של 1.4 מיליון שקל.

ח"כ זנדברג: "יום חשוב בדרך של תיקון עוול שנמשך כבר יותר מידי שנים עבור מאות נשים מידי שנה במדינת ישראל שאינן זוכות לזכויות המגיעות להן. אני מודה לוועדת העבודה והרווחה , למשרד הבריאות ולביטוח הלאימי על תמיכתם בהצעת החוק הזאת וקידומה. כבר שנים ברור שלידות בית הן לידות רגילות לכל דבר ועניין והדבר היחידי שחסר הוא תיקון האפליה כלפי היולדות״

איך מקבלים את המענק לידה?

אם ילדת אחרי בבית ה-01.06.2017, את זכאית לקבל מענק לידה. לפי אתר של ביטוח לאומי אין צורך בהגשת תביעה, לאחר שמתקבל דיווח ממשרד הבריאות על לידת בית: http://bit.ly/2zODHVo
מענק הלידה כיום הוא: 1751 ₪ בעד הילד הראשון, 788 ₪ בעד הילד השני, 525 ₪ בעד הילד השלישי והלאה. יולדות בית, שלא קיבלו מענק בלידות הקודמות, זכאיות למענק כמו לילד הראשון. את המסמכים הבאים יש להעביר ללשכת הבריאות המחוזית (עדיף להגיעה פיזית) או ישירות לירושלים.
  • יש להרשם במשרד הפנים
  • להגיש ללשכת הבריאות: טופס הודעת לידה ותצהיר החתום על ידי עו“ד + תצלום ת. ז של ההורים + מספר ת.ז של התינוק

 

הצעת החוק

נוסח הצעת החוק: מספר פנימי: 577369
הכנסת העשרים
 
יוזמת:       חברת הכנסת תמר זנדברג
______________________________________________           
                                             פ/2726/20
 
הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016
 
תיקון חוק הביטוח הלאומי 1. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 , בסעיף 42 –
(1) בסעיף קטן (א), פסקה (2) – תימחק;
(2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) נוסף על הוראות סעיף קטן (א), מבוטחת שילדה זכאית למענק לידה."
תיקון פקודת המיילדות 2. בפקודת המיילדות , אחרי סעיף 13 יבוא:
"עיסוק ביילוד שלא בבית חולים או במוסד רפואי 13א. (א) שר הבריאות, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע כללים לעניין עיסוק מיילדות ביילוד שלא בבית חולים או במוסד רפואי.
(ב) לא תעסוק מיילדת ביילוד שלא בבית חולים או במוסד רפואי, אלא בהתאם לכללים שנקבעו לפי סעיף קטן (א), אולם הוראה זו לא תחול בנסיבות של מצב חירום רפואי, כפי שיקבע השר."
חובת התקנת תקנות ראשונות 3. תקנות ראשונות לפי סעיף 13א לפקודת המיילדות, כנוסחו בסעיף 2 לחוק זה, יובאו לאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת בתוך 90 ימים מיום פרסומו של חוק זה.
 
דברי הסבר
קיים אינטרס ציבורי מובהק להבטיח כי לידות יתקיימו בתנאים המאפשרים שמירה על בריאות היולדת והילוד. עד כה ננקטה הגישה לפיה הדרך היחידה להגיע לתוצאה זו היא על ידי לידה בבית החולים. מסיבה זו, כדי לעודד נשים ללדת בבית החולים, מותנה מענק הלידה בלידה בבית החולים. בעוד שניתן להבין התניה זו ביחס לדמי האשפוז האמורים לכסות את עלויות האשפוז, הרי שבהתניה זו יש מידה רבה של אי צדק בעיקר בנוגע למענק הלידה אשר מטרתו היא רכישת ציוד לילוד ומשכך אין רלוונטיות למקום שבו הוא נולד.
בנוסף העיתים השתנו. מחד גיסא עלתה מאוד רמת האוכלוסייה ואין עוד יסוד להניח כי יולדת תלד שלא בבית חולים, ללא התנאים הנדרשים ללידה. מאידך גיסא התפתחה בארץ תרבות של לידה אלטרנטיבית המתבצעת בעיקר בבית היולדת. ראוי להדגיש בהקשר זה כי הלידה האלטרנטיבית מתבצעת באמצעות מיילדות מומחיות וכי כל המחקרים בארץ ובעולם מוכיחים כי אין ללידה כזו כל השפעה שלילית על בריאות היולדת או הילוד. מוצע על כן לנתק את הקשר בין מענק הלידה לנושא מקום הלידה שכן כל ילוד זכאי לתמיכה שווה בראשית חייו.
התיקון המוצע לפקודת המיילדות נועד להסדיר את נושא הלידה האלטרנטיבית, אשר עד כה לא היה נתון לכל פיקוח, על ידי הסמכת שר הבריאות להתקין תקנות בעניין עיסוק במיילדות שלא בבית חולים או במוסד רפואי. ראוי לציין כי כבר נעשתה עבודה רבה וטובה בעניין זה במשרד הבריאות וכי לכן אין כל מניעה לביצוע מיידי של הוראה זו.
 
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביוםכ"ז באדר א' התשע"ו – 7.3.16
שיתוף

הפיעילויות שלנו

העמותה פעילה בשדה הלידה, אם בבית, בקהילה או בבית חולים, על מנת לעשות שינוי ממשי ומשמעותי בתנאי הלידה  בישראל למען הנשים והילודים. כאן תוכלי לקבל סקירה של ההצלחות והפעילויות שלנו:

  • כנס זכויות נשים בלידה בשיתוף עם אוניברסיטת בר-אילן וארגון המיילדות ב-05.05.2013
  • תיקון חוק ביטוח לאומי למענק לידה לנשים היולדות בבית בתוקף מ-01.06.2017
  • הכנסת ערך וויקיפדיה למושג "אלימות מיילדותית"

עזרו לנו להמשיך לפעול, קחו חלק


שיתוף

שוברים את המיתוסים על לידות בית

1. "אבל מה תעשו אם הלידה תסתבך? בבית אין רופאים, אין איך להתמודד עם סיבוכים"
בלידת בית יש מיילדת פרטית וצמודה ליולדת (בניגוד לבתי החולים בארץ, בהם התקן הוא מיילדת לשלש יולדות).
מיילדות הבית מכירות טוב את הפיזיולוגיה של הלידה ולמעשה הן מתמחות בלידות טבעיות. הן פועלות מתוך זהירות רבה ומסוגלות לזהות מצבים שבהם היולדת והעובר יידרשו לעזרה נוספת, כזו שתצריך מעבר לבית חולים.
בלידת בית מתבצע מעקב אחרי דופק העובר והסימנים החיוניים של היולדת. מיילדות הבית מודעות לגבולות עבודתן ואחריותן ומתי כדאי ורצוי להיעזר באמצעים נוספים שאינם אפשריים בלידת בית.
מחקרים מראים שלרוב המעבר לבית חולים של יולדות שתכננו לידת בית אינו דחוף ונעשה מטעמי בטיחות ולא עקב צורך רפואי ממשי.
הנה מחקר שמציג את יעילות ההעברה של יולדת בית לבית החולים >>http://bit.ly/2014-transport-effectiveness
2. " לפני שנשים עברו לבית חולים יותר תינוקות ונשים מתו בלידות. למה לקחת את הסיכון?"
לא קיים אפילו מחקר אחד המגבה את התפיסה השכיחה שהמעבר ללידות בבתי החולים הוא שהפחית את תמותת תינוקות או תמותת הנשים היולדות.
הדעה הרווחת היא שלמעשה בזכות מודעות כללית לבריאות חשיבות להיגיינה טובה יותר, כמו גם פיתוח האנטיביוטיקה וניהול מעקב בזמן ההריון, הם אלו שהיו אחראים לירידת התמותה והתחלואה באופן משמעותי ולא המעבר עצמו ללידות בבתי החולים.
ההתקדמות הכללית בתחום הרפואה אפשרה ללידה להיות בטוחה יותר עבור נשים עם הריון בסיכון גבוה ולנשים שסבלו ממצבים רפואיים קיימים או סיבוכים חמורים במהלך הריונן.
בין המאות ה-17 עד ה-19, בבתי החולים, לא היתה כלל מודעות לסניטציה וכך רופאים שהיו מנתחים במחלקות רגילות לא היו שוטפים/מחטאים ידיים לפני שניגשו ליילד נשים. בתקופה זו עלה שיעור התמותה של תינוקות ונשים בבתי החולים והיתה סברה שישנה מחלה "מיוחדת" שהורגת תינוקות בבתי חולים. נשים נהרו חזרה ללדת בבית. כשהצוות המטפל התחיל לשים דגש על סניטציה המצב השתנה לחיוב.
3. "אתן מסכנות את התינוק שלכן רק למען החוויה האישית שלכן זה ממש חוסר אחריות"
כבר ב-1996, ארגון הבריאות העולמי, ערך מחקר מקיף וקבע כי לידות בית מתוכננת עם מיילדת מוסמכת, עבור יולדות שהריונן מוגדר בסיכון נמוך הן בטוחות באותה מידה כמו לידות בבית חולים. הדבר נכון כאשר מדובר בהריון ראשון ואף יותר בהריונות חוזרים. המחקרים הנוספים שנערכו בנושא בטיחות לידות בית תומכים גם הם במסקנה זו ומראים לידות שבהן יש פחות התערבויות רפואיות, פחות חתכי חיץ, השראת וזירוז לידה ופחות ניתוחים קיסריים.
בבואנו ללדת בבי"ח אנו לוקחות על עצמנו סיכונים רבים אחרים: לידה מכשירנית  היא מסוכנת לתינוק. דחיפת בטן היולדת (מניפולצית קריסטלר) מהווה סיכון גם לאם וגם לתינוק (ובדרך כלל איננה מדווחת בסיכום לידה)  פיטוצין שנהוג לתת בחדרי לידה בבתי החולים, נותנים לעתים עד שיהיו ירידות דופק לעובר ואז מפסיקים אותו – האם זה לא סיכון?   19% אחוז ניתוחים קיסריים בישראל בבתי חולים ב-2014 לעומת 1.4% שבוצעו ביולדות שהחלו את לידתן בבית. כל ניתוח קיסרי שהוא ניתוח פתיחת בטן לכל הדעות מעלה למשל סיכון ל: הידבקויות בחלל הבטן, זיהומים, סיכון לניתוח קיסרי נוסף (אמא) ואילו מחלות בדרכי הנשימה אצל היילוד. התערבויות נוספות שמתייחסים אליהן כפעולות שגרה בבי"ח הן – פתיחת וריד, פקיעת קרומים מלאכותית, הרדמה אפידורלית, חתך חיץ. כל אחת מהן מהווה סיכון לפגיעה בגוף האם, התינוק, או בפיזיולגויה של הלידה.
חוויה של לידה מכשירנית ו/או ניתוח קיסרי משפיעה משמעותית על הרצון של האישה להיכנס להריון נוסף. ניתן גם לייחס קשר להתערבויות רפואיות במהלך הלידה לדיכאון אחרי לידה. להתערבות רפואית בלידה יש השפעה על כל חיי המשפחה ולא רק על החוויה הנקודתית של הלידה עצמה, ההשלכות הן ארוכות טווח.
ארגון הבריאות העולמי, הצהיר כי זכותה של כל אישה ללדת איפה שהיא רוצה, איפה שהיא מרגישה הכי בטוחה רגשית והמליץ שמקום הלידה יהיה בסביבה הקרובה לביתה. מאז עשרות מחקרים ברחבי העולם תומכים בעמדה זו.
קישור לחוברת המלאה של ארגון הבריאות העולמי>> http://bit.ly/WHO-safe-motherhood
הנה לינקים למספר מחקרים (ויש עוד):
87.9% מהלידות הסתיימו בלידה טבעית בבית. 12.1% מהלידות שעברו לבית החולים – 9.6% מתוכן נזקקו לזירוז לידה לעומת 21% מלידות בית החולים,  רק 3.7% נזקקו לניתוח קיסרי לעומת 19% מאלו שילדו בבית החולים, 2.1% נזקקו לחתך חיץ לעומת 33% מלידות בית החולים.
נמצא כי הריונות ולידות בליווי מיילדת מוסמכת היו קשורים לשיעור מאוד נמוך של תמותת יילודים, סיכוי מופחת להתערבויות רפואיות (ניטור רציף, לידה מכשירנית) או סיבוכים לאישה היולדת (קרעים בדרגה 3 או 4, דימום מוגבר) לעומת לידות בית חולים בליווי מיילדת או רופא.
נראה שבמרכזי לידה ביתיים אלו היולדות עוברות פחות התערבויות באופן משמעותי לעומת בתי חולים עם אותה רמת בטיחות. לנשים בלידה שניה ומעלה, לידות בית ובמרכזי לידה הן בטוחות ליילוד וטובות יותר ליולדות עם שיעור מופחת של ניתוחים קיסריים, לידות מכשירניות וחתך חיץ באופן משמעותי.
4. "מה אם הוא יוולד עם חבל טבור כרוך סביב הצוואר?" "מה אם תהיה היפרדות שיליה" "מים מקוניאלים? ירידות דופק?"
מיילדת מוסמכת עוקבת אחר הלידה באופן רציף. היא מגיעה ללידה עם ציוד מתאים לפי דרישות משרד הבריאות ועוקבת אחר הסימנים החיוניים של היילוד והאישה. היא מנטרת  את התינוק במכשיר שנקרא דופלר.
מחקרים מראים שביצוע מעקב במוניטור רציף, כמו בבי"ח,  לא באמת משפר את תוצאות הלידה, בעוד שליווי רציף של מיילדת כן. ליווי רציף של היולדת ומעקב אחרי התקדמות הלידה מאפשר זיהוי מוקדם של סיבוך אפשרי ובחינה האם  יש צורך בפינוי לבית חולים.
יש לציין שאחד מכל ארבעה (4!!!) תינוקות בעולם נולד עם חבל טבור כרוך סביב הצוואר, זוהי לא באמת בעיה, אלא מיתוס שמחדירים לנו כבעייתי. מצב זה של כריכת חבל הטבור זה יכול להוות סכנה רק במקרים נדירים.
גם כאשר יש מים מקוניאלים, הדבר לא בהכרח אומר שיש מצוקה עוברית וכמובן שתמיד ניתן להחליט להתפנות לבית החולים.
ירידת דופק של העובר מתרחשת פעמים רבות במהלך הלידה, ירידת דופק שאינה שיגרתית היא זו שמצריכה מעבר לבית חולים.
בהקשר הזה, בליווי רציף ע"י מיילדת עוד משלב ההיריון, המיילדת מגיעה ללידה לאחר שהיא כבר מכירה את דפוסי העובר, את התנהגות הדופק שלו וכך היא מסוגלת לזהות ולאבחן טוב יותר האם שינוי בדופק במהלך הלידה הינו שגרתי או בעייתי ומצביע על מצב רפואי הדורש פינוי לבית החולים.
5. "אם התינוק שלי היה נולד בבית הוא היה מת בוודאות"
אנחנו לא יודעות מה בדיוק היה בלידה שלך ולכן אנחנו יכולות רק לדבר על עובדות.
חשוב לנו לציין שהגדרת ניתוח קיסרי דחוף לוקחת בחשבון  40 דקות מרגע קבלת ההחלטה על הניתוח עד הביצוע. זמן התגובה הזה הוא אחת מהסיבות שההנחיות של משרד הבריאות בדבר לידות בית מגדירות "קירבה לבית חולים" בזמן ההגעה אליו (עד 30 דקות בנסיעה). כאשר מגיעה לבית החולים מיילדת המלווה לידת בית היא יכולה להודיע לצוות הרפואי כבר בדרך על המצב ובמקרה דחוף ניתן להכין חדר ניתוח ולהגיע ישירות אליו. זוהי סיטואציה נדירה כמובן, אבל אפשרית.
מהנתונים הקיימים בדבר לידות בית בישראל בין השנים 2008 ל-2012 היו 3,400 לידות בית, כאשר 96.7% מהלידות הללו הסתיימו בלידה רגילה, טובה ובריאה. בכ-8% מהלידות היה צורך במעבר לבית חולים, לרוב לפני הלידה, עקב בקשת היולדת, מים מקונאיליים, מנח עובר שהשתנה או חוסר התקדמות בלידה. שאר ההעברות של יולדות בית לבתי החולים היו ברובן לצורך השגחה על האם (מעקב אחרי דימום שהחל או בדיקת שלמות שיליה) או השגחה על היילוד (נשימת היילוד או צהבת). בכמעט אחוז מהלידות היה צורך בלידה מכשירנית וב-2.3% מהלידות היה צורך בניתוח קיסרי.
כפי שכבר כתבנו קודם בהתייחס למיתוס מס' 3 – בלידות המתרחשות בבתי החולים ההתערבויות הרפואיות הינן נפוצות יותר משמעותית.
6. "למה את מתעקשת על לידת בבית, אם את רוצה לידה טבעית, תלדי בבית חולים בחדר לידה טבעי וכך תזכי בשתי העולמות"
מזה 40 שנה ידוע כי ההורמון העיקרי האחראי על התכווצות הרחם, ייצור הצירים והתקדמות הלידה, אוקסיטוצין, מופרש (כמו ביחסי מין) כאשר האישה רגועה, מוגנת, חשה אינטימיות, מסוגרת מן העולם ומהתפקוד היומיומי הרגיל.
ככל שהאישה תוכל לאפשר לעצמה סביבה אינטימית יותר שהינה נטולת הפרעות כך יש סיכוי שהלידה שלה תתקדם בצורה טובה יותר, בריאה יותר ונטולת התערבויות רפואיות.
זהו כמובן רק אחד מהגורמים להתקדמות הלידה אבל זהו גורם מפתח וכזה שהאישה יכולה לשלוט בו – מי יהיו מלוויה, איך תראה סביבת הלידה שלה ועוד.
אישה שחווה רוגע ובטחון בסביבה רפואית צריכה בהחלט לבחור בסביבה כזו כדי להצליח להירגע וללדת. לעומתה, אישה שחווה רוגע ובטחון בביתה שלה ורוצה לשמור את סביבת הלידה שלה לא רפואית צריך לאפשר לה ליווי מקצועי. לכל אישה כדאי לשאול את עצמה "איפה אהיה יותר רגועה וכיצד ארגיש יותר מוגנת" בבואה לבחור את מקום הלידה.
לידה היא אירוע בריא שהינו חלק מרצף החיים. כל המחקרים מראים באופן חד משמעי כי בלידות בית יש פחות התערבויות בלידה לעומת לידות בית חולים. לא לכל אישה מתאים ללדת בבית חולים לידה טבעית, חוזר משרד הבריאות מדגים היטב את הגישה של בית חולים ללידה טבעית, היא שונה לגמרי מהגישה בלידת בית. אשה שרוצה ללדת בבי"ח לידה טבעית היא חריגה בנוף וכך גם מתייחסים אליה.
נשים שתועדו בדבר חווית הלידה שלהן, העידו שהן היו מרוצות יותר מחוויית הלידה בלידות בית, הן הרגישו שהן שולטות יותר בתהליך הלידה והתחלת ההנקה היתה מוצלחת יותר עבורן.
לא לכל אישה זה מתאים ללדת בבית אבל למי שכן, חובה לתת לה את האפשרות המלאה.
למחקר תומך בכך שאישה צריכה להיות בסביבה בטוחה ורגוע למען לידה בריאה וטובה>>http://bit.ly/2rtOfZ5
הממצא העיקרי הינו: "להימנע מהפרעות". המיילדות טענו שאם הפריעו לאישה, היכולת שלה להתרכז באופן מלא בתהליך הלידה יכול להשתבש. הדבר יכול להוביל לצירים לא יעילים וללידה ארוכה יותר. למנוע ולהגן על נשים מפני הפרעות נחשב לתפקיד המרכזי של המיילדת.”
7. "את לא מפחדת שאין שם רופא שישגיח עלייך? למיילדות בית אין את הידע הנדרש כדי לעזור לך אם תצטרכי לפחות תקחי רופא…"
מיילדת בית מגיעה ללידת בית עם ציוד רפואי מותאם ללידה לפי כל ההנחיות והנהלים שקבע משרד הבריאות. מיילדת בית עוברת קורסים להחייאה ועזרה ראשונה מדי שנה. במסגרת לידת בית אין דבר שרופא יכול לעשות שמיילדת אינה יכולה לעשות. אם רופא מאפשר לך להרגיש יותר בטוחה, גם רופא יכול ללוות את הילדה שלך בבית.
מיילדות ומיילדי הבית מגיעים ללידה עם מוניטור אלחוטי, פיטוצין לכיווץ הרחם (למקרה של דימום יתר אחרי לידה), עירוי, קטטר לשלפוחית השתן, ציוד לעירוי נוזלים פלוס נוזלים, ציוד החייאה (אמבו, בלוני חמצן, סקשן לתינוק), סט הפרדה סטרילי (לחבל טבור) וציוד תפירה למקרה של קרע.
בלידת בית היולדת נהנית מליווי צמוד של מיילדת לאורך כל תהליך הלידה וגם אחריה, מה שלא מתאפשר כיום בבתי החולים. מחקרים מראים שליווי מיילדותי רציף משפר משמעותית את תוצאות הלידה.
8. "יש הרבה מחקרים שמראים על יותר תמותת תינוקות בבית- אולי אתן בוחרות רק את המחקרים שמתאימים לכן?"
במספר מדינות בחו"ל, כמו קנדה, ארה"ב ואנגליה, אפשר ללדת בבית עם מיילדת מוסמכת גם במקרים של לידות מורכבות יותר, כמו לידת תאומים, לידת עכוז או לידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי. כל המצבים הללו מוגדרים בישראל כהריונות בסיכון גבוה. במקרים אלו, התוצאות של לידות בית הן קצת פחות טובות. בארץ לא ניתן ללדת בבית במקרים שבהם ההיריון מוגדר בסיכון גבוה עם מיילדת מוסמכת.
מחקרים המראים תמותת תינוקות גדולה יותר בלידות בית לעומת לידות בית חולים הם מחקרים שכוללים גם לידות בית שהתבצעו **ללא ליווי של מיילדת מוסמכת**. במקרים אלו יש פי שתיים תמותת יילודים בלידות בית לעומת לידות בית חולים. המחקרים מראים שבטיחות לידות בית לאם וליילוד תלויים במידה רבה בליווי מוסמך.
לכן, אם אישה מחליטה באופן מושכל ומודע ללדת בבית חובה לאפשר לה את הליווי המקצועי.
מחקר המראה את הממצא הזה>> http://bit.ly/2017-ACOG-US
9. המחקרים שמראים שלידות בית בטוחות כמו לידות בבית חולים לא רלוונטיים לישראל כי הם נעשו במדינות שבהן המערכת מותאמת ללידות בית, ובישראל אין תשתית מתאימה.
על פי מחקרים, תוצאות לידות בית הן טובות יותר כאשר הן מתרחשות במדינות בהן לידת בית היא אפשרות סטנדרטית, כמו בהולנד. גם במדינות שאין להן מערכת מותאמת התומכת בלידות בית, כמו בארה"ב, מחקרים מראים כי לידות בית מתוכננות עם מיילדת מוסמכת, עבור הריונות בסיכון נמוך, הן בטוחות באותה מידה כמו לידות בבתי חולים עבור הריונות המוגדרים בסיכון נמוך.על כן, התוצאות של כל המחקרים השונים רלוונטיים גם לישראל.
בישראל יש בהחלט מקום לשיפור שיתוף הפעולה בין מיילדות ומיילדי הבית לבין בתי החולים. יש לעודד את שיתוף הפעולה הזה למען לידות טובות יותר.
מחקר על חשיבות שיתוף פעולה בין הממסד הרפואי למיילדות הבית>> http://bit.ly/2014-tranpsort-collaboration
10. המחקרים שמראים תוצאות טובות בלידות בית מוטים כי בבתי חולים יש יותר לידות בסיכון וזה לא נלקח בחשבון
כל מחקר בנוי היטב עם מתודולוגיה מובנת. למען אמינות המחקרים והממצאים, החוקרים בוחנים נתונים ברי השוואה ומשווים בין תוצאות של לידות בית בהריון בסיכון נמוך לבין לידות בית חולים בהריון בסיכון נמוך.
שיתוף

שיתופי פעולה

ארגון המיילדות

אנחנו פועלות שיתוף פעולה עם ארגון המיילדות. כמו שאתן כבר יודעות אנחנו שואפות לשנות את מציאות תנאי הלידה בישראל. אנחנו מקוות שבזכות פרויקט "קו ליולדת" נצליח לסייע לנשים שנפגעו במהלך לידתן ונצליח להגיע לצוותים של ביתי חולים כדי להעלות מודעות למתרחש בין כותלי בית חולים.

אחד מהמהלכים למען מטרה זו הוא לערב את המיילדות בפרויקט החשוב הזה כי אנחנו יודעות שרק ביחד, יד ביד, נוכל לעשות שינוי אמתי ומשמעותי. כל הפרטים עוד לא סגורים אבל כנראה תהיה לנו אשת קשר בכל בית חולים, שנוכל לגשת אליה לכל פניה, ליצור שיח וגישור בין הנשים והצוות. נעדכן בהמשך.

בנוסף, יש לעבוד על תנאי בית החולים עצמם. לשם כך אנחנו נעבוד על הפרוטוקולים וגם על תקינת המיילדות. אם היתה מיילדת לכל יולדת הלידות בבית חולים היו יכולות להראות אחרת לגמרי.

כדי לחתום על העצומה כנסו ללינק >> https://www.atzuma.co.il/meyaldot

 

שיתוף

הפרויקטים שלנו

פעילות העמותה מתרכזת בחקיקה סביב עולם הלידה כמו הצעת החוק על מרכזי לידה, העלאת מודעות של זכויות נשים בלידה הכוללת ניירות עמדה, הנגשת מחקרים, כנסים, פעילות תקשורתית בכדי לאפשר חופש בחירה בלידה מתוך ידע ותמיכה.

העמותה מהווה גם קורת גג לנשים הפעילות בתחום שיצרו קהילות משמעותיות ופועלות יום יום לשינוי לטובתנו הנשים

ואלה הפרויקטים שהתאחדו תחת גג העמותה:

קו ליולדת – עקב סיפורי לידה טראומטיים שפורסמו, הרגשנו שלנשים שחוו פגיעה בלידה אין מקום בו הן יכולות לקבל סיוע והכרה בכאב שלהן. הקו מהווה מענה ראשוני לנשים שחוו פגיעה והפרת זכויות בזמן ההריון או הלידה. הוא מאפשר סיוע רגשי ראשוני ובמידת הצורך יעוץ משפטי ראשוני.

עם מאגר העדויות אנחנו רוצות לפנות לבתי חולים כדי לחולל שינוי אמיתי בתוך המערכת עם איש קשר יעודי לקו בכל בית חולים ברחבי הארץ. תוך שנה אחת של פעילות התקבלו כ-350 פניות של נשים.

לעמוד: https://www.facebook.com/kavlayoledet/

 

זכותי ללדת – עקב סגירת מרכזי לידה עצמאיים בישראל, למרות קיומם ברוב המדינות המפותחות,  הרבה נשים נותרו ללא מענה לבחירתן ללדת במרכז לידה עצמאי, וחופש הבחירה שלהן נשללה.

מטרת הפרויקט היא לנרמל את לידות הבית ולהסדיר מרכזי לידה עצמאיים בישראל

 

לעמוד: https://www.facebook.com/ZCHUTILALEDET/

לקבוצה: https://www.facebook.com/groups/791881240967978/

אפס הפרדה – הפרויקט פועל למען העלאת המודעות אצל הורים לפני לידה, לכך שיש להם את הזכות המלאה להישאר עם תינוקם לאחר הלידה,להיות במגע תמידי איתו, ולא להיפרד ממנו לרגע עד לשחרור הביתה.

השינוי המהותי כבר התחיל ובתי חולים רבים משנים את הנהלים שלהם בעקבות הפעילות כדי לאפשר אפס הפרדה, אך נותרה עבודה רבה למען הטמעת השינוי כסטנדרט ברחבי הארץ.

לעמוד: https://www.facebook.com/zero.separation.il/

לקבוצה: https://www.facebook.com/groups/zero.seperation/

קיסר נולד – לא מעט נשים עוברות ניתוח קיסרי אלקטיבי בגלל סיבות רפואיות. גם בניתוח קיסרי יש צורך בשיפור זכויות נשים וילודים. הפרויקט פועל למען העלאת מודעות לאפשרויות השונות בזמן ניתוח אלקטיבי ותמיכה בנשים שעברו ניתוח קיסרי. בהמשך הדרך יש תוכנית להפעיל מערך התנדבותי של תמיכה ביולדות טריות אחרי קיסרי.

 

לעמוד: https://www.facebook.com/keisarnolad/

לקבוצה: https://www.facebook.com/groups/keisarit/

עגולה – בישראל אין רצף טיפולי סביב ההיריון והלידה, הפרויקט הוקם כדי ליצור רצף של שירותי תמיכה וטיפול לנשים סביב הריון לידה וחל"ד. השאיפה שלנו היא שלכל אישה יהיה רצף טיפולי והתייחסות לאורך כל הדרך לפן הרגשי. כרגע הפרויקט מתמקד באזור הדרום עם פיתוח משאבים קרנות ובניית שת"פ עם גופים מתחום הבריאות

מיילדות מדברות – אנחנו מבינות שבכדי לחולל שינוי, הדבר המשמעותי הוא שלכל אישה תהייה מיילדת אחת לאורך כל הדרך. פתחנו קבוצה של מיילדות בשביל לעורר את השיח ושיתופי הפעולה בכדי להבין כיצד עלינו לפעול יחד למען לידות טובות יותר.

יש לכן פרויקט שקרוב לליבכן מעולם ההיריון ולידה ואתן מעוניינות להצטרף?

כתבו לנו למייל: nashimkorot@gmail.com

או בעמוד שלנו: https://www.facebook.com/NashimKorot/

שיתוף

מי אנחנו

שיתוף

תסריטי שיחה של מיילדת פמיניסטית: בדיקות נרתיקיות כואבות במהלך לידה

תסריטי שיחה של מיילדת פמיניסטית: בדיקות נרתיקיות כואבות במהלך לידה

מאת: Feminist Midwife

מאנגלית: ליאור בצר
עריכה ויעוץ מקצועי: כרמל ג'נאח

במהלך כמעט ארבע שנות נסיוני כמיילדת, מתוך תחושת האני-עוד-רק-מתחילה שלי, כבר הספקתי להתוודע לאינספור דו"חות או דיונים על מישהי "וגיניסטית"[1] שחוותה "בדיקות קשות" או מישהי ש"לא מסוגלת לעמוד בבדיקות" או שעברה "בדיקות כואבות" במהלך לידה. בבית החולים הקודם שעבדתי בו, ביקשו קולגות את עזרתי בבדיקת מישהי בלידה, כי משום מה הצלחתי להשלים בדיקה ללא כאב או קושי מיוחד, או במינימום הכאב האפשרי. בבית החולים החדש, נראה שהסטנדרט הוא להציע לנשים אלחוש אפידורלי כדי לאפשר להן "לסבול" את הבדיקות בקלות רבה יותר. אני בדעה שזו צריכה להיות דרישה נדירה ביותר, שיכולה להיות יעילה לפעמים, ואני מעוניינת לבחון את זה.

כמה מחשבות בנושא, מבוססות על דעתי האישית:

–        בדיקה פנימית היא חיונית במקרים נדירים. עדכון על מידת הפתיחה הוא לא פעולה שנדרשת באופן סדור במהלך לידה, אלא אם כן המידע יכול לשנות את תוכנית הטיפול (לדוגמא אם יש צורך בהמשך ריכוך הצוואר במהלך השראת לידה, או כאשר יש חשש למנח/מצג בעייתי). אפשר לדון בצורך להערכת הפתיחה רק כשזה הכרחי, משום שבדיקות חודרניות צריכות להתבצע רק כשיש הכרח לכך.

–        מילים כמו "לסבול" או "קשה", במיוחד בתחום הטיפול במי שמודרות מהחברה עוד לפני שנכנסו לטיפולנו (נשים, להט"ב, לא לבנים) טעונות ביחסי כוח ומגלמות פעולה נגד מטופלת, ולא יחד איתה. התיוג של מישהי כ"קשה" ולא כמישהי שחוותה בדיקות כואבות היא הזרה של המטופלת, במקום שפה מכבדת והבנה פרקטית של המצב. השפה חשובה. "בדיקה כואבת", אם האדם שעבר את הבדיקה מתאר אותה ככזו, היא הולמת.

–        אחת מכל חמש נשים הותקפה מינית. סביר להניח שאפילו יותר בשל תת-דיווח. השיעור גבוה עוד יותר בקרב אוכלוסיית הלהט"ב. הפרקטיקה הטובה ביותר לדעתי היא להניח שלכולן יש צורך בשליטה וזכות בחירה לגבי הבדיקה ממגוון סיבות, אבל שהיסטוריה אפשרית של תקיפה מינית, בין אם היא מדווחת לנו או לא, היא הנחה הגיונית להתחיל בה.

–        וגיניסמוס ו-וולוודיניה הן אבחנות אמיתיות הדורשות טיפול מיוחד במהלך היריון ולידה. עם זאת, אם מישהי לא מדווחת על שום כאב ביחסי מין או בבדיקות גינקולוגיות קודמות, סביר שזה לא המקרה.

 

אף על פי שאינני חובבת איברים מנותקים מגוף או בובות הדגמה לבנות סטנדרטיות, אני מקווה שהתמונות פה מדגימות את מה שניסיתי להגיד במילים.

עניין נוסף בנושא גישתי הפמיניסטית לטיפול: אני לעולם לא נכנסת לחדר ומכריזה "הגיע הזמן לבדוק פתיחה!" הגישה שלי היא תמיד לבדוק מה שלומה של המטופלת, לדון באיך היא חווה את הלידה, איך בן או בת הזוג שלה חווה אותה, איך אני רואה את התקדמות הלידה מנקודת מבטי כמיילדת, ומה הצעד הבא בתכנית הטיפול שלנו, תוך כדי דיון בכל האפשרויות. לפעמים זה כולל גם בדיקת פתיחה.

עכשיו לתסריט שיחה. אני מתחילה בשיחה כאילו הגעתי להתחיל טיפול במישהי שאני מבינה שחווה כאבים בבדיקה, ושיש סיבה חשובה לקבל מידע עדכני על התקדמות הפתיחה שלה.

 

מיילדת: הי, אני סטפני, אני המיילדת שתלווה אותך במשמרת הנוכחית. (פגישה עם המטופלת, היכרות עם בן או בת הזוג, עם המשפחה, עם הדולה). אשמח לשמוע איך הולך לך בינתיים.

ולמשפחה איך הולך?

שוחחתי בעניין הטיפול בך עם המיילדת שטיפלה בך עד עכשיו, ובדקתי את הרישומים, כך שאני מבינה קצת יותר על מהלך ההיריון שלך עד עכשיו. האחות ואני דיברנו על החוויה שלך עד כה מפרספקטיבה סיעודית. יש משהו שחשוב לך שאדע על ההיריון ועל תכנית הלידה שלך?

את יכולה לספר לי איך היו לך בדיקות הפתיחה עד עכשיו?

מה בדיוק כואב או גורם אי נוחות? זו תחושה מבחוץ, מבפנים, גם וגם? יש דרך או תנוחה שבה את חושבת שיהיה לך נוח יותר?

תודה ששיתפת אותי. אני מצטערת שהבדיקות היו כואבות עד עכשיו. יכולות להיות לכך מספר סיבות: בין אם זה מתנוחת העובר וגירוי קצות העצבים, זרימת הדם ונפיחות באגן, בנרתיק או בפות, מיקום תחושת הצירים בגופך, או הגישה של הבודק/ת. יש לי מספר דרכים שגיליתי שמקלות על מהלך הבדיקה. בהתחשב במצב התקדמות הלידה שלך, חשוב שאת ואני נקבל מושג על רמת הפתיחה שלך ועל מיקום העובר, מהסיבה הזו: […]. המשך לצעד הבא בלידה עלול להיות מסובך אם לא נדע מה מצב הפתיחה הנוכחי שלך מהסיבה הזו: […]. כמו בכל נושא שנדון בו, נציע או נייעץ לך בזמן שאת כאן, את יכולה לסרב או להתחרט בכל שלב, ואנחנו נכבד את זה, וניתן את המלצותינו להמשך בהתאם להחלטתך. מה דעתך שאת ואני ננסה להפוך את הבדיקה לנוחה יותר כדי לקבל את המידע הרלוונטי?

(חשוב: אם הן מסרבות לבדיקת פתיחה, כבדו זאת. גבשו תכנית חלופית להתקדמות הלידה בהתבסס על השיחה הזו. הציעו משככי כאבים אם צריך.)

יש טכניקה יעילה שאני משתמשת בה עם מטופלות שחוות בדיקות כואבות, על ידי שימוש במילים "עצרי" ו"החוצה". "עצרי" משמעה שאני משאירה את היד שלי איפה שהיא, אבל מפסיקה לזוז עד שתגידי לי שזה בסדר להמשיך. "החוצה" משמעה שאני מיד מוציאה את היד שלי בעדינות. את חושבת שזה יכול לעזור לך?

חשוב לי מאוד לכבד הן את המילים שלך והן את הגוף שלך. דעי שאקשיב לך ברגע שתגידי משהו, ושאשים לב לגופך ואדון אתך בדרכי הרגעה.

יש מטופלות שמעדיפות הדרכה של כל שלב בבדיקה, ואחרות מעדיפות לשוחח על משהו אחר. מה את מעדיפה?

(לבשו את הכפפה הקטנה ביותר המתאימה לידיכן, על מנת להימנע מחומר עודף שיישרך על רקמות רגישות. השתמשו בכמויות נדיבות של חומר סיכה לאורך האצבע כולה כדי לוודא שהכפפה היבשה לא צובטת את שפתי הפות כשהאצבעות מוחדרות פנימה.)

כשאת מרגישה בנוח, כופפי ברכיים וקרבי את כפות הרגליים לישבן. תני לברכיים ליפול לצדדים כמו ספר פתוח. אני אדע שאת מוכנה לבדיקה כשאת בתנוחה הזו (או כל תנוחה אחרת שהיא אומרת שנוחה לה).

(לעולם אל תפתחו את הרגליים בשביל מטופלת. אף פעם. אם היא לא מבינה את התיאור, הושיטו את הידיים מחוץ לברכיים שלה והמתינו שהברכיים יגיעו אליהן כשהיא פותחת אותן.)

את עומדת להרגיש את האצבע שלי על הירך שלך.

ואז ממש מחוץ לנרתיק.

תיכף תרגישי שאני מפרידה את שפתי הפות. (כשמטפלות בטרנס או באדם במגדר לא בינארי, הקפידו לבדוק מראש מה היא צורת הפנייה המועדפת ומה הם המונחים המועדפים לאיברי המין.)

עכשיו תרגישי לחץ כלפי מטה, זה השריר שאם תצליחי לשחרר, יפחית את רמת המתח במהלך הבדיקה. יש מטופלות שעוזר להן לדמיין "נפילה" של הישבן לכיוון המיטה.

(חכו שהשריר ישתחרר – תראו ותרגישו כשזה קורה. זה חלק הכרחי בבדיקה נרתיקית עדינה בהסכמה.)

(אם תרגישו "טבעת" הדוקה לוחצת כנגד האצבעות שלכן, זהו "קרום הבתולים" ולחיצה עליו תגרום לכאב. החדירו את האצבעות עוד סנטימטר ולחצו כלפי מטה שוב לשחרור השריר.)

(במהלך הלחיצה, סובבו את היד והמשיכו ללחוץ בעדינות כלפי מטה בחיפוש אחר פתח צוואר הרחם. התחילו מהצד הרחוק והאחורי (פנימי) ביותר. אם תניחו שתמצאו את צוואר הרחם בחלק ה"עליון" או ה"אמצעי" של הנרתיק, סביר שתגרמו לאי נוחות על ידי היתקלות דווקא בחלק הצוואר שמכסה את ראש התינוק, בשופכה או בפתחה, או בעצם הערווה (הפוביס)).

עכשיו החלק הממש ממש חשוב: אל תשקרו. עשו בדיוק כפי שאמרתן, גם בהתייחסות לדברי המטופלת וגם בהתייחס לגופה. אם היא אומרת לעצור, עצרו. חכו שהיא תגיד שהיא מוכנה, הציעו דרכים להקלה ולשחרור השרירים ההיקפיים או מצאו תנוחה נוחה יותר, וקבלו הסכמה לפני שתמשיכו. אם היא אומרת החוצה, צאו החוצה בעדינות ובמהירות.

(חשוב מאוד – דברים לא לעשות אף פעם. אף פעם:

אל תחפשו את פתח הנרתיק במישוש למעלה ולמטה בין שפתי הפות. כך תיתקלו בפתח השופכה, תצבטו שיער ואת רקמות הפות, ותתחילו את הבדיקה מנקודת פתיחה כואבת.

על האגודל להיות רחוק ככל האפשר מהדגדגן. לבודקות חדשות, זו לפעמים המיומנות הקשה ביותר לפתח. העזרו בתמונות מעל כדי לתרגל אותה. התמונה פה מדגימה מה לא לעשות.)

(למטופלת עם צוואר אחורי, שינוי התנוחה של הבודק/ת יכול לסייע ליעילות הבדיקה. עדכנו אותה שתזיזו את גופכן, אך לא את היד. שמרו על היד במקומה, והזיזו את הזרוע והמרפק לפני הברך שלה. לפעמים שינוי קל כגון זה יכול לאפשר בדיקה קלה הרבה יותר לאחורי הנרתיק. לעיתים, לחץ קל על הפונדוס יכול לסייע בהגעה לפתח הצוואר על ידי קירוב החלק המציג (הראש בד"כ) לצוואר הרחם, אבל אין לבצע פעולה זו ללא הסכמה ואישור של המטופלת. אל תניחו שרק משום שהיד שלכן נמצאת בתוכה, יש לכן גישה מלאה למגע בגופה ללא הסכמה מראש.)

אוקיי, את תרגישי שאני מוציאה את היד שלי. איך הייתה הבדיקה? יש משהו שאוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?

לפוסט המקורי: http://bit.ly/1qdJayK

[1] וגיניסטית – מילה שגורה בשימוש בקרב צוות מיילדותי בישראל, בכדי לתאר נשים שעבורן הבדיקה כואבת או קשה (כ.ג.)

שיתוף

זכויות נשים בלידה – כנס 2016 Women Deliver

 

הרמיין הייס-קליין, מקימת ארגון Human rights in childbirth

תרגום מאנגלית: סיון לינהרט

בני אדם, כמו כל היונקים, צריכים להרגיש בטוחים כדי ללדת. לידה כתהליך פיזיולוגי מופעל על ידי הורמונים, אשר מושפעים במידה רבה על ידי רגשות של האישה היולדת, אלו מושפעים בתפיסה של האישה אם היא יולדת בסביבה בטוחה. מה שנשים צריכות כדי להרגיש בטוחות משתנה בין כל אחת ואחת, וגם על פני התרבויות השונות. חלקן יצטרכו ללדת ערומות בכדי להרגיש במקום בטוח אחרות צריכות להיות מכוסות. חלקן מרגישות בטוחות במקום שהן יכולות להיות שקטות ושלוות, אחרות יצטרכו לנועה, לרקוד, לשיר או לצרוח. יש נשים שזקוקות לאמא שלהן איתן כדי להרגיש בטוחות, אחרות צריכות את נוכחות הבן זוג שלהן. אין שום סיבה שמערכת הבריאות לא יכולה להיות בנויה בצורה שתמלא את צרכיה של כל אישה בכדי שתרגיש במקום בטוח בזמן לידה. למרות זאת, ברוב מערכות הבריאות ברחבי העולם, נשים חייבות להקריב את תחושת הביטחון שלהן, ואפילו את היותם במקום בטוח, בכדי שהבטיחות הרפואית תהייה נגישה להן. דיווחים רבים של זלזול והתעללות, דה-הומניזציה, טיפול טראומתי, והפרת זכויות נשים לפרטיות ויחס מכבד מעידים על כך שנשים ילדות בסביבה שבהן אינן יכולות להרגיש בטוחות, כי למעשה אינן במקום בטוח.

ההכרה של מניעת תמותת נשים בלידה כסוגית זכויות אדם הייתה צעד ענקי עבור זכויות ובריאות של נשים בתפקוד המיני ופוריות. אבל כשאנחנו מכירים רק בזכות לשרוד כזכות החשובה בלידה, הפגיעה בזכויות אדם האחרות של נשים נהיית בלתי נראית. נשים מהעולם המפותח ומהעולם המתפתח החלו לדבר על מערכות הטיפול שגורמות להן לדה-הומניזציה וטראומה ברגעים שהן הכי חסרות אונים. הן דורשות הכרה בזכויותיהן – לא רק שתהייה להן גישה לטיפול רפואי ולשרוד את הלידה, אלא הן דורשות את זכויותיהן לאוטונומיה עם הסכמה מודעת או סירוב, לפרטיות, ליחס מכבד, לטיפול ללא אלימות וללא הפליה בזמן הלידה. במסגרת זכויות אדם, מדובר בנשים שלא ביקשו מהצוות המטפל לתת להן טיפול אישי וללא אלימות, אלא נדרש מהמדינה לאכוף את זכויות אדם של נשים כזכויות משפטיות שצריך לכבד במדיניות ובפועל. במדינות מסוימות, קבוצות של נשים העבירו חוקים המכירים בניצול נשים בזמן לידה כאלימות מיילדותית, והביאו לפעולות משפטיות בהן תארו את חוויותיהן במונחים אלו. ראוי לציין שבמערכות בריאות שבהן נשים העבירה חוקים נגד אלימות מיילדותית הם אלו עם שיעורי ניתוחים קיסריים הכי גבוהים בעולם, כמו מרכז ודרום אמריקה.

המגפה העולמית של הניתוחים הקיסריים היא, כשלעצמה, סוג של אלימות מיילדותית. בהרבה ערים ומדינות בעולם המתפתח והמפותח, נשים שיכולות לגשת לטיפול רפואי נשחקות בקווי ייצור של ניתוחים קיסריים, בעוד שנשים מקהילות מוחלשות מאותה אומה נותרות למות ממוות שניתן למנוע. האם זהו שיוון? הדיווחים בתקשורת, בנושא מגפת הניתוחים הקיסריים, לעתים קרובות טוענים כי נשים רוצות את כל הניתוחים האלו. מחקרים מראים כי זה לא נכון. נשים רוצות לידה בריאה, והן רוצות לדעת שמערכת הבריאות תפגוש אותם בצרכיהן, שניתוחים הם זמינים שמקרה הצורך, אבל שיתמכו בהן בלידה וגינלית אם אין צורך בניתוח. מחקרים כלכליים בכל רחבי העולם מקשרים בין תמריצים כספיים של הצוות המטפל ונוחות בלוחות זמנים לעליה המסיבית של לידות קיסריות. הכסף שמערכות הבריאות מבזבזות על לידות קיסריות של תינוקות בריאים של נשים בריאות יכול להיות מופנה לנשים מוחלשות ולסגירת פערים בבריאות הפוריות.

חוסר הכבוד וההתעללות בנשים יולדות ודור הילדים שנולדים בניתוחים, הם בעיות זכויות אדם לא פשוטות. הזכות ליחס מכבד ובלתי אלים בלידה היא לא בקשה ל"חווית לידה חיובית". להתייחס לבעיות אלו במונחים של "חווית לידה" עלול להפוך אותן לטריוויאליות, ויוצרת דיכוטומיה שקרית בין "חווית" הטיפול, על מול בריאות ובטיחות. הבעיות אשר אנו מדברים אליהן כאן, הן למעשה, על בריאות ובטיחות, והן עניין של חיים ומוות.
כמו ששיעור הניתוחים הקיסריים עוברים את ה-50% ומתקרבים ל-100% בהרבה מקומות בעולם, כך התנועה העולמית למען בריאות וזכויות האישה צריכה לשאול, מתי אנחנו נקום ונומר, לא עוד? למה אנחנו נותנות לזה לקרות לעצמנו ולתינוקות שלנו? למה אנחנו נותנות לזה לקרות זו לזו? איך תחום הטיפול המיילדותי יכול היה להראות אם טיפול זה היה מכיר לא רק בזכות האישה לשרוד את הלידה, אלא בספקטרום המלא של זכויות אדם שיש לכל אישה ושהיא נושאה אתה לתוך הלידה? איך זה היה נראה אם כל אישה הייתה מרגישה בטוחה, והייתה נמצאת במקום בטוח כאשר היא מביאה את ילדיה לעולם?

*מייסדת ומנהלת זכויות אדם בלידה, הרמין הייס-קליין, נשאה את נאומה ב-Women Delivery 2016 במסגרת המושב על "“Compassionate and People-Centered Care: Why We Need It"

לנאום באנגלית ולאתר הארגון

 

שיתוף

לידה מבוססת ראיות: תינוק "גדול" מדי?

מהן העדויות הרפואיות בנושא ניתוח קיסרי וזירוז לידה במקרה של תינוק "גדול"?

סיכום המאמר של Evidence Based Birth
למאמר המלא הכולל הפניות למחקרים המלאים עליהם הוא מבוסס

תורגם על ידי חופית וסרמן

כיצד מוגדר תינוק "גדול"?

המונח הרפואי המדויק הוא "מקרוזומיה" והפירוש המילולי הוא גוף גדול.

ההגדרה למשקל שנכנס לקטגוריה זו משתנה ונעה בין 4 ל-4.5 ק"ג. תינוקות ששוקלים מעל 5 ק"ג נקראים תינוקות "גדולים במיוחד". תינוק "גדול" יקרא גם תינוק שנמצא באחוזון 90 ביחס לקבוצת הגיל שלו.

אז כמה תינוקות "גדולים" באמת נולדים?

בארה"ב מדובר בקצת מעל ל-10%, כאשר הסיכון גדל כשמדובר באמהות עם סכרת (לרבות, אך לא רק, סכרת הריון על אף שבסכרת הריון, במידה והאם מקפידה על תזונה נכונה הסיכוי יורד משמעותית ל-7%). מתוך כ-10% הנ"ל, מדובר בכ-8.7% שנולדים בין 4 ל-4.5 ק"ג ו-1.7% שנולדים מעל 4.5 ק"ג.

למרות הנתונים הנ"ל כשליש מהנשים מקבלות אבחנה לקראת סוף ההריון שהתינוק שלהן "גדול" ובפועל הוא נולד במשקל נמוך מההגדרה של מונח זה.

2016-06-080003

אילו הנחיות רפואיות נמסרות לאותן אמהות?

2 מתוך 3 מדווחות שדובר איתן על זירוז לידה ואחת מתוך 3 שדובר איתה על ניתוח קיסרי.

מתוך אלו שדובר איתן על זירוז לידה, 67% קיבלו זירוז רפואי והשאר ניסו זירוז טבעי.

כחמישית מדווחות שכלל לא נתנו להן ברירה אלא אמרו שלהן שהן חייבות לעבור זירוז.

מתוך אלו שהוצע להן ניתוח קיסרי, שליש עברו ניתוח מתוכנן. 2 מתוך חמש מדווחות שהדיון לא כלל אלטרנטיבות, משמע הן חייבות לעבור קיסרי בגלל החשד לתינוק "גדול".

חששות צוות רפואי לגבי תינוק "גדול" מהוות את הסיבה הרביעית (16%) לזירוזים רפואיים והסיבה החמישית (9%) לניתוחים קיסריים.

לסיכום המצב בארה"ב – מרבית הנשים יעברו אולטרסאונד להערכת משקל לקראת סוף ההריון. למי מהן שיאמר שהתינוק "גדול" תוצענה אחת משתי אופציות בלבד – קיסרי או זירוז.

האם גישה זו מבוססות עובדות?

הגישה מבוססת על 5 הנחות כדלקמן:

  1. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון גבוה יותר להיתקעות כתפיים בעת הלידה.
  2. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון מוגבר לגבי שאר בעיות בלידה.
  3. ביכולתנו לקבוע בצורה מדויקת האם תינוק הוא גדול.
  4. זירוז גורם לעצירת גדילת התינוק ועל כן מוריד את הסיכוי לניתוח קיסרי.
  5. כשמדובר בתינוקות גדולים, ניתוחים קיסריים אלקטיביים הם רק חיוביים, כלומר אין להם חסרונות משמעותיים ביחס ליתרונות.

כעת המאמר בוחן את כל אחת מההנחות הנ"ל.

  1. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון גבוה יותר להיתקעות כתפיים בעת הלידה.

המציאות: נכון ש7-15% מתינוקות גדולים סובלים מקושי בעניין הכתפיים בלידה, אבל רוב הצוותים הרפואיים יודעים להתמודד עם זה ללא השלכות על התינוק. נזק עצבי קבוע קורה ב1 מתוך 555 תינוקות ששוקלים 4-4.5 ק"ג וב1 מתוך 175 בתינוקות מעל 4.5 ק"ג.

  1. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון מוגבר לגבי שאר בעיות בלידה.

המציאות: זה עשוי להיות נכון, אלא שבמקביל יש להתייחס לחשד השווא של צוות רפואי לגבי תינוק "גדול". שורה של מחקרים הראו שהמשמעויות של אבחנות שווא כאלו על בריאות האם והילוד (התייחסות ללידה יותר מהר כתקועה, הזדרזות לקיסרי וזירוזים) יוצרות בעיות חמורות יותר מהבעיות שנוצרות מלידה של תינוק גדול באמת.

 2016-06-080005

 

  1. ביכולתנו לקבוע בצורה מדויקת האם תינוק הוא גדול.

המציאות: הן בדיקת אולטרסאונד והן בדיקה פיזית גרועות באותה מידה בקביעת המשקל של התינוק.

 

  1. זירוז גורם לעצירת גדילת התינוק ועל כן הוא יוולד במשקל נמוך יותר והדבר יעזור להימנע מכליאת כתפיים ויקטין את הסיכוי לניתוח קיסרי.

המציאות: יש ראיות לא אחידות סביב השאלה האם זירוז בגלל חשד לתינוק "גדול" יכול לשפר את בריאות האם והתינוק.

 

  1. כשמדובר בתינוקות גדולים, ניתוחים קיסריים אלקטיביים הם רק חיוביים, כלומר אין להם חסרונות משמעותיים ביחס ליתרונות.

המציאות: חוקרים מעולם לא כללו נשים במחקר כדי לקבוע את התוצאות של קיסרי אלקטיבי במצב של חשד לתינוק "גדול".

לסיכום:

הראיות לא תומכות בקיסרי אלקטיבי לכל מקרה של חשד לתינוק "גדול", במיוחד בקרב אמהות ללא סכרת. אמהות מקבלות הנחיות לא נכונות לבצע קיסרי בעוד שקיסרי כולל סיכונים והשלכות לעתיד משל עצמו.

ומה השורה התחתונה?

לגבי אמהות ללא סכרת:

  • אם צוות רפואי חוזה תינוק "גדול" בהסתמך על אולטרסאונד או בדיקה פיזית, במחצית מהפעמים זו תהיה טעות. טווח הטעות הוא סביב 15% לכל צד.
  • בין 7 ל-15% מהתינוקות יהיה קושי בלידה בגלל כליאות של הכתפיים אך הסיכון לנזק תמידי נמוך מאוד. על הצוות הרפואי להיות מיומן בטיפול במקרים כאלה של כליאותכתפיים.
  • כאשר הצוות הרפואי מעריך שלאישה צפוי תינוק "גדול", המחשבה הזו עשויה להיות גרועה יותר מאשר תינוק גדול באמת משום שזה משפיע על דרך ההתייחסות ללידה, הזדרזות לבצע זירוזים וקיסרי אלקטיבי.
  • נכון שמדיניות של זירוז מאוד מוקדם (שבוע 37 ו-38) עשויה למנוע כמה מקרים של התקעות כתפיים, אך החוקרים לא הצליחו להראות שזירוז מקטין את הסיכון לנזק עצבי וזירוז מאוד מוקדם כולל סיכונים משל עצמו.
  • סביר שמדיניות של קיסרי אלקטיבי לתינוקות גדולים גורמת ליותר נזק מתועלת. על כל 3,700 ניתוחים לתינוקות שנחשדים במשקל שעולה על 4.5 ק"ג, יצילו תינוק אחד מנזק עצבי.

לגבי אמהות עם סכרת (לרבות סכרת הריון):

  • אולטרסאונד מדויק טיפה יותר במקרים כאלה כי מלכתחילה יש יותר סיכוי לתינוק גדול.
  • אצל נשים עם סוכרת סוגI אוII , ניתוח קיסרי דווקא עשוי להיות יותר קוסט אפקטיב מאשר אמהות ללא סכרת.
  • ניהול סכרת הריון מנמיך את הסיכוי ללכת תינוק "גדול" וכליאות כתפיים לרמות נורמליות.

 

****שיקול דעתכן נחוץ – קראו בנושא, התייעצו, חקרו וראו מה מתאים לכן ולמצבכן.

דברים אלו הם סיכום מאמר של Evidence Based Birth ומבוסס על נתונים מארצות הברית.

 

 

שיתוף

טראומה ופוסט טראומה אצל מיילדות

ארגון המיילדות בישראל ערך מחקר שהתמקד במיילדות עצמן. המחקר התמקד באירועים שמוגדרים על ידי המיילדות כאירועים טעוני עקה, ובדק כיצד המיילדות מתמודדות עם אירועים אלו.
המחקר הוא מחקר איכותני שבמהלכו רואיינו שמונה עשרה מיילדות משישה בתי חולים שונים בארץ. הראיונות היו ראיונות עומק מובנים בחלקם, ובמהלכם התבקשו המיילדות לספר על אירועי עקה שבהם נתקלו במסגרת עבודתן, על הרגשות שעוררו בהן, דרכי ההתמודדות שהפעילו וההשפעה שהייתה לאירועים אלו על חייהן האישיים והמקצועיים. בניתוח הממצאים זוהו שני תחומים עיקריים: תגובות למצבי עקה והתמודדות עם מצבים אלו.
תוצאות המחקר הראו שמצבי עקה משפיעים על הזהות האישית והמקצועית של המיילדות, וכדי לסייע להן להתמודד בצורה טובה עם הרגשות וההשלכות של אירועים אלו, יש צורך במתן תמיכה, הן על ידי עמיתים והן על ידי ממונים, וכן יש מקום להדרכה ובקרה מקצועיים ומובנים כדי להפוך את הטיפול במצבי עקה במיילדות לחלק בלתי נפרד מהעשייה המחלקתית.

דברים אלו מתוך גליון מס' 75 של Israeli journal of Ob/Gyn, לסיכום המחקר (עברית) מתוך המגזין.

למחקר המלא של ד"ר הלפרין, ד"ר גולדבלט ואחרים (אנגלית)

כאב23-1

התמונה מתוך גליון 75 של Israeli journal of Ob/Gyn

שיתוף