תסריטי שיחה של מיילדת פמיניסטית: בדיקות נרתיקיות כואבות במהלך לידה

תסריטי שיחה של מיילדת פמיניסטית: בדיקות נרתיקיות כואבות במהלך לידה

מאת: Feminist Midwife

מאנגלית: ליאור בצר
עריכה ויעוץ מקצועי: כרמל ג'נאח

במהלך כמעט ארבע שנות נסיוני כמיילדת, מתוך תחושת האני-עוד-רק-מתחילה שלי, כבר הספקתי להתוודע לאינספור דו"חות או דיונים על מישהי "וגיניסטית"[1] שחוותה "בדיקות קשות" או מישהי ש"לא מסוגלת לעמוד בבדיקות" או שעברה "בדיקות כואבות" במהלך לידה. בבית החולים הקודם שעבדתי בו, ביקשו קולגות את עזרתי בבדיקת מישהי בלידה, כי משום מה הצלחתי להשלים בדיקה ללא כאב או קושי מיוחד, או במינימום הכאב האפשרי. בבית החולים החדש, נראה שהסטנדרט הוא להציע לנשים אלחוש אפידורלי כדי לאפשר להן "לסבול" את הבדיקות בקלות רבה יותר. אני בדעה שזו צריכה להיות דרישה נדירה ביותר, שיכולה להיות יעילה לפעמים, ואני מעוניינת לבחון את זה.

כמה מחשבות בנושא, מבוססות על דעתי האישית:

–        בדיקה פנימית היא חיונית במקרים נדירים. עדכון על מידת הפתיחה הוא לא פעולה שנדרשת באופן סדור במהלך לידה, אלא אם כן המידע יכול לשנות את תוכנית הטיפול (לדוגמא אם יש צורך בהמשך ריכוך הצוואר במהלך השראת לידה, או כאשר יש חשש למנח/מצג בעייתי). אפשר לדון בצורך להערכת הפתיחה רק כשזה הכרחי, משום שבדיקות חודרניות צריכות להתבצע רק כשיש הכרח לכך.

–        מילים כמו "לסבול" או "קשה", במיוחד בתחום הטיפול במי שמודרות מהחברה עוד לפני שנכנסו לטיפולנו (נשים, להט"ב, לא לבנים) טעונות ביחסי כוח ומגלמות פעולה נגד מטופלת, ולא יחד איתה. התיוג של מישהי כ"קשה" ולא כמישהי שחוותה בדיקות כואבות היא הזרה של המטופלת, במקום שפה מכבדת והבנה פרקטית של המצב. השפה חשובה. "בדיקה כואבת", אם האדם שעבר את הבדיקה מתאר אותה ככזו, היא הולמת.

–        אחת מכל חמש נשים הותקפה מינית. סביר להניח שאפילו יותר בשל תת-דיווח. השיעור גבוה עוד יותר בקרב אוכלוסיית הלהט"ב. הפרקטיקה הטובה ביותר לדעתי היא להניח שלכולן יש צורך בשליטה וזכות בחירה לגבי הבדיקה ממגוון סיבות, אבל שהיסטוריה אפשרית של תקיפה מינית, בין אם היא מדווחת לנו או לא, היא הנחה הגיונית להתחיל בה.

–        וגיניסמוס ו-וולוודיניה הן אבחנות אמיתיות הדורשות טיפול מיוחד במהלך היריון ולידה. עם זאת, אם מישהי לא מדווחת על שום כאב ביחסי מין או בבדיקות גינקולוגיות קודמות, סביר שזה לא המקרה.

 

אף על פי שאינני חובבת איברים מנותקים מגוף או בובות הדגמה לבנות סטנדרטיות, אני מקווה שהתמונות פה מדגימות את מה שניסיתי להגיד במילים.

עניין נוסף בנושא גישתי הפמיניסטית לטיפול: אני לעולם לא נכנסת לחדר ומכריזה "הגיע הזמן לבדוק פתיחה!" הגישה שלי היא תמיד לבדוק מה שלומה של המטופלת, לדון באיך היא חווה את הלידה, איך בן או בת הזוג שלה חווה אותה, איך אני רואה את התקדמות הלידה מנקודת מבטי כמיילדת, ומה הצעד הבא בתכנית הטיפול שלנו, תוך כדי דיון בכל האפשרויות. לפעמים זה כולל גם בדיקת פתיחה.

עכשיו לתסריט שיחה. אני מתחילה בשיחה כאילו הגעתי להתחיל טיפול במישהי שאני מבינה שחווה כאבים בבדיקה, ושיש סיבה חשובה לקבל מידע עדכני על התקדמות הפתיחה שלה.

 

מיילדת: הי, אני סטפני, אני המיילדת שתלווה אותך במשמרת הנוכחית. (פגישה עם המטופלת, היכרות עם בן או בת הזוג, עם המשפחה, עם הדולה). אשמח לשמוע איך הולך לך בינתיים.

ולמשפחה איך הולך?

שוחחתי בעניין הטיפול בך עם המיילדת שטיפלה בך עד עכשיו, ובדקתי את הרישומים, כך שאני מבינה קצת יותר על מהלך ההיריון שלך עד עכשיו. האחות ואני דיברנו על החוויה שלך עד כה מפרספקטיבה סיעודית. יש משהו שחשוב לך שאדע על ההיריון ועל תכנית הלידה שלך?

את יכולה לספר לי איך היו לך בדיקות הפתיחה עד עכשיו?

מה בדיוק כואב או גורם אי נוחות? זו תחושה מבחוץ, מבפנים, גם וגם? יש דרך או תנוחה שבה את חושבת שיהיה לך נוח יותר?

תודה ששיתפת אותי. אני מצטערת שהבדיקות היו כואבות עד עכשיו. יכולות להיות לכך מספר סיבות: בין אם זה מתנוחת העובר וגירוי קצות העצבים, זרימת הדם ונפיחות באגן, בנרתיק או בפות, מיקום תחושת הצירים בגופך, או הגישה של הבודק/ת. יש לי מספר דרכים שגיליתי שמקלות על מהלך הבדיקה. בהתחשב במצב התקדמות הלידה שלך, חשוב שאת ואני נקבל מושג על רמת הפתיחה שלך ועל מיקום העובר, מהסיבה הזו: […]. המשך לצעד הבא בלידה עלול להיות מסובך אם לא נדע מה מצב הפתיחה הנוכחי שלך מהסיבה הזו: […]. כמו בכל נושא שנדון בו, נציע או נייעץ לך בזמן שאת כאן, את יכולה לסרב או להתחרט בכל שלב, ואנחנו נכבד את זה, וניתן את המלצותינו להמשך בהתאם להחלטתך. מה דעתך שאת ואני ננסה להפוך את הבדיקה לנוחה יותר כדי לקבל את המידע הרלוונטי?

(חשוב: אם הן מסרבות לבדיקת פתיחה, כבדו זאת. גבשו תכנית חלופית להתקדמות הלידה בהתבסס על השיחה הזו. הציעו משככי כאבים אם צריך.)

יש טכניקה יעילה שאני משתמשת בה עם מטופלות שחוות בדיקות כואבות, על ידי שימוש במילים "עצרי" ו"החוצה". "עצרי" משמעה שאני משאירה את היד שלי איפה שהיא, אבל מפסיקה לזוז עד שתגידי לי שזה בסדר להמשיך. "החוצה" משמעה שאני מיד מוציאה את היד שלי בעדינות. את חושבת שזה יכול לעזור לך?

חשוב לי מאוד לכבד הן את המילים שלך והן את הגוף שלך. דעי שאקשיב לך ברגע שתגידי משהו, ושאשים לב לגופך ואדון אתך בדרכי הרגעה.

יש מטופלות שמעדיפות הדרכה של כל שלב בבדיקה, ואחרות מעדיפות לשוחח על משהו אחר. מה את מעדיפה?

(לבשו את הכפפה הקטנה ביותר המתאימה לידיכן, על מנת להימנע מחומר עודף שיישרך על רקמות רגישות. השתמשו בכמויות נדיבות של חומר סיכה לאורך האצבע כולה כדי לוודא שהכפפה היבשה לא צובטת את שפתי הפות כשהאצבעות מוחדרות פנימה.)

כשאת מרגישה בנוח, כופפי ברכיים וקרבי את כפות הרגליים לישבן. תני לברכיים ליפול לצדדים כמו ספר פתוח. אני אדע שאת מוכנה לבדיקה כשאת בתנוחה הזו (או כל תנוחה אחרת שהיא אומרת שנוחה לה).

(לעולם אל תפתחו את הרגליים בשביל מטופלת. אף פעם. אם היא לא מבינה את התיאור, הושיטו את הידיים מחוץ לברכיים שלה והמתינו שהברכיים יגיעו אליהן כשהיא פותחת אותן.)

את עומדת להרגיש את האצבע שלי על הירך שלך.

ואז ממש מחוץ לנרתיק.

תיכף תרגישי שאני מפרידה את שפתי הפות. (כשמטפלות בטרנס או באדם במגדר לא בינארי, הקפידו לבדוק מראש מה היא צורת הפנייה המועדפת ומה הם המונחים המועדפים לאיברי המין.)

עכשיו תרגישי לחץ כלפי מטה, זה השריר שאם תצליחי לשחרר, יפחית את רמת המתח במהלך הבדיקה. יש מטופלות שעוזר להן לדמיין "נפילה" של הישבן לכיוון המיטה.

(חכו שהשריר ישתחרר – תראו ותרגישו כשזה קורה. זה חלק הכרחי בבדיקה נרתיקית עדינה בהסכמה.)

(אם תרגישו "טבעת" הדוקה לוחצת כנגד האצבעות שלכן, זהו "קרום הבתולים" ולחיצה עליו תגרום לכאב. החדירו את האצבעות עוד סנטימטר ולחצו כלפי מטה שוב לשחרור השריר.)

(במהלך הלחיצה, סובבו את היד והמשיכו ללחוץ בעדינות כלפי מטה בחיפוש אחר פתח צוואר הרחם. התחילו מהצד הרחוק והאחורי (פנימי) ביותר. אם תניחו שתמצאו את צוואר הרחם בחלק ה"עליון" או ה"אמצעי" של הנרתיק, סביר שתגרמו לאי נוחות על ידי היתקלות דווקא בחלק הצוואר שמכסה את ראש התינוק, בשופכה או בפתחה, או בעצם הערווה (הפוביס)).

עכשיו החלק הממש ממש חשוב: אל תשקרו. עשו בדיוק כפי שאמרתן, גם בהתייחסות לדברי המטופלת וגם בהתייחס לגופה. אם היא אומרת לעצור, עצרו. חכו שהיא תגיד שהיא מוכנה, הציעו דרכים להקלה ולשחרור השרירים ההיקפיים או מצאו תנוחה נוחה יותר, וקבלו הסכמה לפני שתמשיכו. אם היא אומרת החוצה, צאו החוצה בעדינות ובמהירות.

(חשוב מאוד – דברים לא לעשות אף פעם. אף פעם:

אל תחפשו את פתח הנרתיק במישוש למעלה ולמטה בין שפתי הפות. כך תיתקלו בפתח השופכה, תצבטו שיער ואת רקמות הפות, ותתחילו את הבדיקה מנקודת פתיחה כואבת.

על האגודל להיות רחוק ככל האפשר מהדגדגן. לבודקות חדשות, זו לפעמים המיומנות הקשה ביותר לפתח. העזרו בתמונות מעל כדי לתרגל אותה. התמונה פה מדגימה מה לא לעשות.)

(למטופלת עם צוואר אחורי, שינוי התנוחה של הבודק/ת יכול לסייע ליעילות הבדיקה. עדכנו אותה שתזיזו את גופכן, אך לא את היד. שמרו על היד במקומה, והזיזו את הזרוע והמרפק לפני הברך שלה. לפעמים שינוי קל כגון זה יכול לאפשר בדיקה קלה הרבה יותר לאחורי הנרתיק. לעיתים, לחץ קל על הפונדוס יכול לסייע בהגעה לפתח הצוואר על ידי קירוב החלק המציג (הראש בד"כ) לצוואר הרחם, אבל אין לבצע פעולה זו ללא הסכמה ואישור של המטופלת. אל תניחו שרק משום שהיד שלכן נמצאת בתוכה, יש לכן גישה מלאה למגע בגופה ללא הסכמה מראש.)

אוקיי, את תרגישי שאני מוציאה את היד שלי. איך הייתה הבדיקה? יש משהו שאוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?

לפוסט המקורי: http://bit.ly/1qdJayK

[1] וגיניסטית – מילה שגורה בשימוש בקרב צוות מיילדותי בישראל, בכדי לתאר נשים שעבורן הבדיקה כואבת או קשה (כ.ג.)

שיתוף

לידה מבוססת ראיות: תינוק "גדול" מדי?

מהן העדויות הרפואיות בנושא ניתוח קיסרי וזירוז לידה במקרה של תינוק "גדול"?

סיכום המאמר של Evidence Based Birth
למאמר המלא הכולל הפניות למחקרים המלאים עליהם הוא מבוסס

תורגם על ידי חופית וסרמן

כיצד מוגדר תינוק "גדול"?

המונח הרפואי המדויק הוא "מקרוזומיה" והפירוש המילולי הוא גוף גדול.

ההגדרה למשקל שנכנס לקטגוריה זו משתנה ונעה בין 4 ל-4.5 ק"ג. תינוקות ששוקלים מעל 5 ק"ג נקראים תינוקות "גדולים במיוחד". תינוק "גדול" יקרא גם תינוק שנמצא באחוזון 90 ביחס לקבוצת הגיל שלו.

אז כמה תינוקות "גדולים" באמת נולדים?

בארה"ב מדובר בקצת מעל ל-10%, כאשר הסיכון גדל כשמדובר באמהות עם סכרת (לרבות, אך לא רק, סכרת הריון על אף שבסכרת הריון, במידה והאם מקפידה על תזונה נכונה הסיכוי יורד משמעותית ל-7%). מתוך כ-10% הנ"ל, מדובר בכ-8.7% שנולדים בין 4 ל-4.5 ק"ג ו-1.7% שנולדים מעל 4.5 ק"ג.

למרות הנתונים הנ"ל כשליש מהנשים מקבלות אבחנה לקראת סוף ההריון שהתינוק שלהן "גדול" ובפועל הוא נולד במשקל נמוך מההגדרה של מונח זה.

2016-06-080003

אילו הנחיות רפואיות נמסרות לאותן אמהות?

2 מתוך 3 מדווחות שדובר איתן על זירוז לידה ואחת מתוך 3 שדובר איתה על ניתוח קיסרי.

מתוך אלו שדובר איתן על זירוז לידה, 67% קיבלו זירוז רפואי והשאר ניסו זירוז טבעי.

כחמישית מדווחות שכלל לא נתנו להן ברירה אלא אמרו שלהן שהן חייבות לעבור זירוז.

מתוך אלו שהוצע להן ניתוח קיסרי, שליש עברו ניתוח מתוכנן. 2 מתוך חמש מדווחות שהדיון לא כלל אלטרנטיבות, משמע הן חייבות לעבור קיסרי בגלל החשד לתינוק "גדול".

חששות צוות רפואי לגבי תינוק "גדול" מהוות את הסיבה הרביעית (16%) לזירוזים רפואיים והסיבה החמישית (9%) לניתוחים קיסריים.

לסיכום המצב בארה"ב – מרבית הנשים יעברו אולטרסאונד להערכת משקל לקראת סוף ההריון. למי מהן שיאמר שהתינוק "גדול" תוצענה אחת משתי אופציות בלבד – קיסרי או זירוז.

האם גישה זו מבוססות עובדות?

הגישה מבוססת על 5 הנחות כדלקמן:

  1. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון גבוה יותר להיתקעות כתפיים בעת הלידה.
  2. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון מוגבר לגבי שאר בעיות בלידה.
  3. ביכולתנו לקבוע בצורה מדויקת האם תינוק הוא גדול.
  4. זירוז גורם לעצירת גדילת התינוק ועל כן מוריד את הסיכוי לניתוח קיסרי.
  5. כשמדובר בתינוקות גדולים, ניתוחים קיסריים אלקטיביים הם רק חיוביים, כלומר אין להם חסרונות משמעותיים ביחס ליתרונות.

כעת המאמר בוחן את כל אחת מההנחות הנ"ל.

  1. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון גבוה יותר להיתקעות כתפיים בעת הלידה.

המציאות: נכון ש7-15% מתינוקות גדולים סובלים מקושי בעניין הכתפיים בלידה, אבל רוב הצוותים הרפואיים יודעים להתמודד עם זה ללא השלכות על התינוק. נזק עצבי קבוע קורה ב1 מתוך 555 תינוקות ששוקלים 4-4.5 ק"ג וב1 מתוך 175 בתינוקות מעל 4.5 ק"ג.

  1. תינוקות גדולים נמצאים בסיכון מוגבר לגבי שאר בעיות בלידה.

המציאות: זה עשוי להיות נכון, אלא שבמקביל יש להתייחס לחשד השווא של צוות רפואי לגבי תינוק "גדול". שורה של מחקרים הראו שהמשמעויות של אבחנות שווא כאלו על בריאות האם והילוד (התייחסות ללידה יותר מהר כתקועה, הזדרזות לקיסרי וזירוזים) יוצרות בעיות חמורות יותר מהבעיות שנוצרות מלידה של תינוק גדול באמת.

 2016-06-080005

 

  1. ביכולתנו לקבוע בצורה מדויקת האם תינוק הוא גדול.

המציאות: הן בדיקת אולטרסאונד והן בדיקה פיזית גרועות באותה מידה בקביעת המשקל של התינוק.

 

  1. זירוז גורם לעצירת גדילת התינוק ועל כן הוא יוולד במשקל נמוך יותר והדבר יעזור להימנע מכליאת כתפיים ויקטין את הסיכוי לניתוח קיסרי.

המציאות: יש ראיות לא אחידות סביב השאלה האם זירוז בגלל חשד לתינוק "גדול" יכול לשפר את בריאות האם והתינוק.

 

  1. כשמדובר בתינוקות גדולים, ניתוחים קיסריים אלקטיביים הם רק חיוביים, כלומר אין להם חסרונות משמעותיים ביחס ליתרונות.

המציאות: חוקרים מעולם לא כללו נשים במחקר כדי לקבוע את התוצאות של קיסרי אלקטיבי במצב של חשד לתינוק "גדול".

לסיכום:

הראיות לא תומכות בקיסרי אלקטיבי לכל מקרה של חשד לתינוק "גדול", במיוחד בקרב אמהות ללא סכרת. אמהות מקבלות הנחיות לא נכונות לבצע קיסרי בעוד שקיסרי כולל סיכונים והשלכות לעתיד משל עצמו.

ומה השורה התחתונה?

לגבי אמהות ללא סכרת:

  • אם צוות רפואי חוזה תינוק "גדול" בהסתמך על אולטרסאונד או בדיקה פיזית, במחצית מהפעמים זו תהיה טעות. טווח הטעות הוא סביב 15% לכל צד.
  • בין 7 ל-15% מהתינוקות יהיה קושי בלידה בגלל כליאות של הכתפיים אך הסיכון לנזק תמידי נמוך מאוד. על הצוות הרפואי להיות מיומן בטיפול במקרים כאלה של כליאותכתפיים.
  • כאשר הצוות הרפואי מעריך שלאישה צפוי תינוק "גדול", המחשבה הזו עשויה להיות גרועה יותר מאשר תינוק גדול באמת משום שזה משפיע על דרך ההתייחסות ללידה, הזדרזות לבצע זירוזים וקיסרי אלקטיבי.
  • נכון שמדיניות של זירוז מאוד מוקדם (שבוע 37 ו-38) עשויה למנוע כמה מקרים של התקעות כתפיים, אך החוקרים לא הצליחו להראות שזירוז מקטין את הסיכון לנזק עצבי וזירוז מאוד מוקדם כולל סיכונים משל עצמו.
  • סביר שמדיניות של קיסרי אלקטיבי לתינוקות גדולים גורמת ליותר נזק מתועלת. על כל 3,700 ניתוחים לתינוקות שנחשדים במשקל שעולה על 4.5 ק"ג, יצילו תינוק אחד מנזק עצבי.

לגבי אמהות עם סכרת (לרבות סכרת הריון):

  • אולטרסאונד מדויק טיפה יותר במקרים כאלה כי מלכתחילה יש יותר סיכוי לתינוק גדול.
  • אצל נשים עם סוכרת סוגI אוII , ניתוח קיסרי דווקא עשוי להיות יותר קוסט אפקטיב מאשר אמהות ללא סכרת.
  • ניהול סכרת הריון מנמיך את הסיכוי ללכת תינוק "גדול" וכליאות כתפיים לרמות נורמליות.

 

****שיקול דעתכן נחוץ – קראו בנושא, התייעצו, חקרו וראו מה מתאים לכן ולמצבכן.

דברים אלו הם סיכום מאמר של Evidence Based Birth ומבוסס על נתונים מארצות הברית.

 

 

שיתוף

סיכום המחקר על טיפול לא ראוי בנשים יולדות בעולם

ancsa 005The Mistreatment of Women during Childbirth in Health Facilities Globally: A Mixed-Methods Systematic Review

למחקר המלא: http://journals.plos.org/plosmedicine/article?id=10.1371%2Fjournal.pmed.1001847

א. המאמר מצא שעל פי מידע אמין מחמש ארצות, בעיקר כאלו מפותחות ומערביות, נשים אוימו בכך שתינוקותיהן יקבלו טיפול לא טוב או שתוצאת הלידה תהיה לא טובה, ושזו תהיה תוצאה של התנהגותן תוך כדי הלידה. זה כלל גם איים באלימות אם האישה לא תמלא את הנחיות הצוות הרפואי, ואיומים במניעת טיפול רפואי. נשים אחרות דיווחו על כך שהואשמו במצב הבריאותי הגרוע שלהן \ של תינוקיהן.

ב. המאמר מצא על פי מידע אמין מעשר ארצות מכל רחבי העולם ורמות סוציואקונומיות שונות נשים דיווחו שהן חשו מופלות לרעה בשל מוצאן האתני או הגזעי.הן חשו זאת לכל אורך הלידה וזה השפיע על איכות הטיפול שקיבלו. זה גרם להן לרוב לחוש תחושת זרות (alienation) אל מול הצוות הרפואי. מהגרות ופליטות קיבלו טיפול לא מכבד (disrespectful) באופן קיצוני, ולעיתים גם נדרשו לשלם מחירים גבוהים יותר או שוחד. זה כולל נשים סומליות שעברו ברית מילה נקבית בקנדה, נשות רומה בבלקן, ופליטות אפריקאיות בדרום אפריקה.

ג. על פי מידע אמין מ13 ארצות (אבל יותר באפריקה), נשים ממעמד סוציואקונומי נמוך דיווחו שהן מופלות לרעה בשל כך. הן האמינו שהן קיבלו טיפול גרוע יותר והוזנחו בשל היותן עניות ולא מסוגות לשלם על שירותים או לשלם שוחד. הן הרגישו שהצוות הרפואי השפיל אותן בשל עוניין, חוסר היכולת שלהן לקרוא ולכתוב, או על מגוריהן בשכונות עוני או אזורים גפריים. במדינות אפריקאיות מסוימות זה היה תמריץ משמעותי מהימנעות להגעה חוזרת למתקנים רפואיים.

ד. מידע אמין מחמש ארצות (לא באזור או רמת הכנסה ספציפיים) הראה שנשים דיווחו על בדיקות וגינליות תכופות וכואבות תוך כדי הלידה. הן בראו את מספר הבדיקות שהן קיבלו כעודפות שלא לצורך וכפוגעות בערכן כאדם (dehumanizing). במרים מסוימים בדיקות וגינליות בוצעו בסביבה לא פרטית, ולעיתים קרובות נשים לא הסכימו לביצוע הבדיקה.

ה. מידע אמין מתשע מדינות – נשים דיווחו על סירוב של הצוות רפואי לסייע בהקלת כאב, ושתרופות מורידות כאב לא היו זמינות להן תוך כדי הלידה. הליכים כירוררגיים כגון חתך חץ בוצעו לעיתים ללא כל משכך כאבים. באזורים נטולי משאבים, זה קרה לרוב בשל חוסרים במלאי או בשל חוסר יכולת של המטופלת לשלם. במדינות עשירות נשים דיווחו שלא הוצעו להן משככי כאבים או שסורבו כאשר ביקשו כאלה.

ו. מידע אמין מ21 מדינות, 33 מחקרים, בכל רחבי העולם וברמות הכנסה שונות – נשים דייוחו לעיתים קרובות על עיכובים ארוכים בקבלת טיפול, ובצוות רפואי שלא הקדיש להן תשומת לב (inattentive), ושהזניח נשים תוך כדי לידה. נשים דיווחו שחשו לבד, שמתעלמים מהם ושהן ננטשו תוך שהייתן במתקן הרפואי, ושהרגישו שבקשותיהן לעזרה או תשומת לב מהצוות הרפואי נתפסו כעול על הצוות (an imposition). נשים רבות דיווחו על זמני המתנה ארוכים לפני שראו צוות רפואי או לפני שקיבלו טיפול רפואי. תחושות אלו של הזנחה (neglect) ונטישה (abandonment) היוו חסם עיקרי לטיפול רפואי עתיד במדית נמוכות הכנסה, שכן נשים העדיפו סביבה תומכת, אותה הן יכלו לקבל ממיילדות מסורתיות.

ז. מידע אמין מ22 מדינות מכל רחבי העולם ב28 מחקרים הראה שנשים הציגו קשיי תקשורת בין הצוות ברפואי והן עצמן כמשאירים אותם בחשכה (“In the dark”) לגבי הטיפול שלהן במהלך הלידה. נשים חשו חוסר שביעות רצון מהמידע וההסברים שסופקו להם על ידי הצוות הרפואי לגבי הטיפול שלהן והאמינו שהצוות הרפואי היה יותר מעוניין בלגרום להן לציית להנחיות שלהם מאשר לאפשר לנשים לשאול שאלות לגבי ההליכים שעומדים לבצע בהן. זה גרם לנשים להרגיש מרוחקים מהצוות הרפואי, לפחד מההליכים, ולהרגיש שהן לא משתתפות פעילות בחווית הלידה שלהם. נשים בבריטניה, ברזיל והרפובילקה הדומניקנית האמינו שהצוות הרפואי נמנע באופן פעיל מהעברת מידע למטופלות ותיארו את הצוות הרפואי כלא קשוב (unresponsive) לצרכי המטופלות.

ח. מידע מ21 מדינות מכל העולם ב26 מחקרים, אבל יותר בולט באפריקה – נשים דיווחו חוסר בטיפול תומך (supportive care) בזמן הלידה שלהם במתקן רפואי, ותפסו את הטיפול על ידי הצוות הרפואי כמכני, ונעדר נחמה (comfort) ודרך ארץ (courtesy). נשים חשו שהן לא קיבלו את הזמן ותשומת הלב מהצוות הרפואי על מנת שירגישו נתמכות ומטופלות באופן מספק. הן הרגישו שהצוות היה לא רגיש לצרכיהן, מה שהפך אותן לחסרות ביטחון, חרדתיות, ולבד. נשים רבות חשו שלידה במתקן רפואי יבטח תוצאות טיפול חיוביות עבורן ועבור תינוקיהן. אבל למרות שהן לרוב הרגישו שקיבלו טיפול טוב באופן טכני, החוויה שלהן נפגמה על ידי התחושה שהן לא נתמכות רגשית. נשים הרגישו שהן קיבלו טיפול כחלק ממערכת (systemized), מכני, וכזה שהתרכז לחלוטין בתוצאות טכניות ולא בטיפול תומך הכולל תקשורת רגישה ומגע עדין.
ט. מידע מ8 מדינות, כולן אך ורק כאלו עם הכנסה גבוהה או בינונית, דיבר על החפצה של נשים. נשים דיווחו שהפשיטו את כבודן (stripped of their dignity) במהלך הלידה בשל החפצה של גופן על ידי הצוות הרפואי. הן התנגדו לחשיפת גופיהן למספר רב של בעלי נתפקידים רפואים, ולפעמים אף בפני קבוצות גדולות של סטודנטים.

י. מידע מ11 מדינות מכל רחבי העולם – נשים דיווחו על חוסר בפרטיות באגפי הלידה וההתאוששות, ובאופן ספציפי בעת בדיקות וגינליות ובטניות. נשים נחשפו לחולים אחרים, משפחותיהם, ועובדי צוות רפואי.

יא. עובדי צוות רפואי שנדגמו במחקרים השונים דיווחו כיצד הסמכות ההיררכית במערכות הבריאות נתנה לגיטימציה לשליתה של הצוות הרפואי על פני נשים במהלך הלידה. אנשי צוות האמינו שהם יכולים להשתמש באמצעים קיצוניים או כופים (coercive) כדי לקבל שיתוף פעולה (compliance) מצד נשים. חלק מאנשי הצוות האמינו שהם לא מחויבים לספק טיפול לנשים שאינן משתפות פעולה (noncompliant). באופן כללי אנשי הצוות הרפואי קיבלו את הטיפול הגרוע בנשים כנורמה.

יב. אחיות-מיילדות הצדיקו את הטיפול הלקוי (mistreatment) בנשים על ידי הטענה שהן מנסות להבטיח תוצאה בטיחותית לאמהות ולתינוקות, ותירצו את השכיחות של התעללות פיזית כ"הכרח" על מנת להבטיח שיתוף פעולה (compliance) ותוצאות בטוחות, תוך שהן מאמינות שהן "forced by circumstances".

שיתוף

מדוע אני פמיניסטית לידה?

מאת: מריה סיקסקילר

אני פמיניסטית לידה. תלעגו אם תרצו ותקראו לי קיצונית. אבל לפחות תנו לי את העונג לדמיין את התרחיש הבא:

יש לך הריון בריא. יש לך רופא שאת די אוהבת. את מניחה שמפני שנשים סביב העולם עושות את זה, גם את יכולה ללדת תינוקת בריאה ושבאותו רגע שהיא תגיח לעולם תתאהבי בה. אין בעיה! את לא צריכה דולה מפני שאת חזקה ונחושה.

רק שהתאריך לידה המשוער הגיע ועבר, הרופא מתחיל לדבר על זירוז. כמה ימים אחרי התאריך המשוער שלך, הוא מאשפז אותך בבית חולים ונותן לך תרופות בכדי לגרום לרחם שלך לייצר צירים.

מפני שהצירים הללו חזקים יותר ממה שהם בטבע, את מבקש כמה שעות מוקדם מדי אפידורל שהאחיות לא מפסיקות להגיד לך לקחת. את נבדקת שוב ושוב לפתיחה אבל את עדיין בפתיחה 3 ס"מ. את רעבה – כמעט כבר 18 שעות מאז הפעם האחרונה שאכלת, למרות שהגוף שלך עובד קשה. אחיות ממשיכות להיכנס לחדר בכדי לשפר את מדידת הדופק לב העוברי של המוניטור.

פתאום יש הרגשה של רעש וסנוור ואת מתעייפת.

אחרי 24 שעות בבית חולים, הרופא נכנס ואומר לך שטכנית התינוק בסדר "בינתיים" – אבל הלידה נמשכת כבר "הרבה זמן". הוא מתחיל לדבר על אפשרות שהלידה במצב של "חוסר התקדמות", שהתינוק שלך אולי "גדול מדי ולא מתאים" ושמאוד כדי לך לחשוב על ניתוח קיסרי. "בגלל", הוא אומר ברוך תוך כדי שהוא מלטף את רגלך, "שלא באמת יהיה לך אכפת איך היא תצא ברגע שתאחזי אותה בזרועותיך."

את מתייסרת מפני שזו לא הלידה שציפית לה, אבל אולי הרופא שלך צודק ואולי התינוקת לא תצא מעצמה. או אולי את פשוט מותשת וגוועת מרעב. אז את משחררת. בערך עשר וחצי בלילה, אחת מהשעות הכי נפוצות לניתוח קיסרי – ציניקנים יגידו שזה קשור לזה שרופאים רוצים לסיים את היום שלהם.

הם מגלגלים אותך על אלונקה לתוך החדר ניתוח. את ערומה, איברים חשופים, קרה וחסרת תחושה, רועדת מההרדמה, מקשיבה לרופאים מדברים על יעדי סוף שבוע שלהם בזמן שהם פותחים אותך ומסירים את תינוקך מבטנך. מתאפשר לך מבט מהיר מעבר לסדין על הילדה שלך לפני שהיא נעלמת בכדי שישאבו ממנה נוזלים, ישקלו אותה וימדדו אותה.

בסופו של דבר תוכלי לנשק את פניה.

בסופו של דבר תוכלי לחזור מבית החולים הביתה.

בסופו של דבר תרגישי מספיק טוב בכדי להרים אותה להחליף לה טיטול.

בסופו של דבר תרגישי חיבור עמוק עם התינוקת שלך.

בסופו של דבר תפסיקי לבכות כל יום מבלי באמת לדעת למה.

בסופו של דבר.

זאת החוויה שלי מנובמבר 2009, כשהרופא שלי שכנע אותי לעבור ניתוח קיסרי מיותר. זאת הייתה אני בוחרת לא לבחור.

וזה למה אני נהייתי פמיניסטית לידה.

אז מה זה בעצם אומר? פמיניסטיות לידה אינן נגד ניתוח קיסרי, או נגד בתי חולים, או נגד רופאים. אנחנו לא אנשים שלא אכפת להם מ-"תינוקות בריאים" – כל אמא רוצה את זה!

פמיניסטיות לידה פשוט מאמינות בזכותה של אישה לבחור מעוצמה לגבי חווית הלידה שלהן. אנחנו מאמינות שאמא צריכה מידע מבוסס ראיות לכל אפשרויות הלידה, דבר שלעתים קרובות מדי לא מתרחש. אנחנו מאמינות שאמא צריכה לקבל תמיכה לכל אורך תהליך קבלת החלטות ולתוך חווית הלידה עצמה, דבר שלעתים קרובות מדי לא מתרחש. ואנחנו מאמינות שאמא זכאית לבחירות שלה, ללא שיפוט, לא משנה מה הבחירה שלה, דבר שלעתים קרובות מדי לא מתרחש.

הבחירה שלי, שנכנסתי להריון שנית, היה ללדת לידה נרתיקית לאחר קיסרי (לנל"ק). זאת הייתה בחירה מעצימה מפני שבחנתי ראיות רפואיות והערכתי את הסיכונים שיהיה חופשה אליהם לא רק בלנל"ק אלא גם ניתוח קיסרי חוזר. זאת הייתה בחירה מעצימה מפני שקבלתי את סיכום הניתוח קיסרי שלי שהוערך על ידי אנשי מקצוע רפואיים שעזרו לי להבין שקרוב לוודאי שהניתוח הקיסרי הזה היה מיותר ושאני מועמדת טובה לנל"ק. זאת הייתה בחירה מעצימה בגלל שהחלפתי את הצוות לידה לצוות מיילדות מדהימות של הבית חולים האוניברסיטאי ג′ורג וושינטון והתחייבתי לדיאטה בריאה יותר ולפעילות גופנית המומלצת על ידיהן. זאת הייתה בחירה מעצימה מפני שעכשיו יש מסביבי אנשי רפואה שיאפשרו ללידה להתחיל ולהמשיך באופן טבעי – אחד מהגורמים הכי חשובים בכדי לשפר את תוצאת הלידה על פי ארגון הבריאות העולמי. וזאת הייתה בחירה מעצימה מפני שבחרתי דולה מלאת כוחות שידעתי שתתמוך בי ותגן על הבחירות שלי במשך כל זמן הלידה.

כשהרגע הגיע, בפברואר 2012, הלידה נמשכה ארבעה ימים ללא שום תרופה. אף פעם לא עבדתי כל כך קשה או חוויתי התרגשות כזו עצומה מאשר ביום שפגשתי את בני. הרגשתי הקלה, גאווה, חוזק והתרוממות רוח. הרגשתי מועצמת על ידי הלידה וזה שינה את חיי לטובה. חווית הפוסט פארטם הייתה חיובית בצורה מדהימה. עד היום, אני מסתכלת על הילד האמצעי שלי בפליאה והערכה על החוויה שהייתה לנו ביחד – בזמן שנתתי לו את חייו והוא החזיר לי את חיי.

ביוני 2014, אחרי לידה של 18 שעות, עברתי לנל"ק טבעי שני, עם אותן מיילדות מקסימות. הפעם, בחרתי לאחוז את הבן שלי, להוציא אותו מהגוף שלי ולקבל אתו במו ידי, באהבה ושמחה. הלידה לא הייתה קשה כמו הלנל"ק הראשון, אבל הייתה מתגמלת ומעצימה באותה צורה. אני התענגתי על הביטחון שחשתי בגוף שלי וגם הפעם אהבתי את חווית הלידה שלי. התהליך היה כו טרנספורמטיבי שהסכמתי לחלוק את הניסיון שלי עם חברותי, אימהות לנל"ק, והתסריטאית בריג′יד מאהר בשביל הסרט הבאה שלה המתייחס לתפקיד מיילדות בבית חולים בכדי לשפר את תוצאות הלידות בארצות הברית.

אם את בהריון, או שמישהי שאת מכירה בהריון, זה מאוד פשוט. אם את חושבת שאת פמיניסטית לידה או לא, תדעי שלחוויית הלידה שלך יש את האפשרות לעצב אותך כבן אדם בדרכים עצומות. את המובילה. מדובר בגוף שלך ובחוויה שלך. תשאלי שאלות. תיקחי דולה. תעשי את החיפושים שלך. תכתבי תוכנית לידה שתעזור לך להגדיר מה חשוב לך. תגשי להריון שלך עם התמקדות אסטרטגית. תסובבי את עצמך בצוות לידה שיכבד את התהליך. תהייה מלאת תקווה. תדעי שיש לך זכות לקבל זכות. לידה היא הזדמנות מדהימה. תבחרי בנבונות.

תורגם לעברית על ידי: סיון לינהרט

לטור באנגלית: http://www.thedailybeast.com/articles/2015/07/26/why-i-am-a-birth-feminist.html

על הכותבת:

Mariah Sixkiller lives in Washington, D.C., with her family. She’s a former longtime Capitol Hill staffer turned VBAC advocate, and she is launching Build a Better Birth later this year.

The Mama Sherpas will be available on iTunes, digital VOD and themamasherpas.com as well as DVD on July 21. For more information please visit www.themamasherpas.com.

שיתוף