תסריטי שיחה של מיילדת פמיניסטית: בדיקות נרתיקיות כואבות במהלך לידה

תסריטי שיחה של מיילדת פמיניסטית: בדיקות נרתיקיות כואבות במהלך לידה

מאת: Feminist Midwife

מאנגלית: ליאור בצר
עריכה ויעוץ מקצועי: כרמל ג'נאח

במהלך כמעט ארבע שנות נסיוני כמיילדת, מתוך תחושת האני-עוד-רק-מתחילה שלי, כבר הספקתי להתוודע לאינספור דו"חות או דיונים על מישהי "וגיניסטית"[1] שחוותה "בדיקות קשות" או מישהי ש"לא מסוגלת לעמוד בבדיקות" או שעברה "בדיקות כואבות" במהלך לידה. בבית החולים הקודם שעבדתי בו, ביקשו קולגות את עזרתי בבדיקת מישהי בלידה, כי משום מה הצלחתי להשלים בדיקה ללא כאב או קושי מיוחד, או במינימום הכאב האפשרי. בבית החולים החדש, נראה שהסטנדרט הוא להציע לנשים אלחוש אפידורלי כדי לאפשר להן "לסבול" את הבדיקות בקלות רבה יותר. אני בדעה שזו צריכה להיות דרישה נדירה ביותר, שיכולה להיות יעילה לפעמים, ואני מעוניינת לבחון את זה.

כמה מחשבות בנושא, מבוססות על דעתי האישית:

–        בדיקה פנימית היא חיונית במקרים נדירים. עדכון על מידת הפתיחה הוא לא פעולה שנדרשת באופן סדור במהלך לידה, אלא אם כן המידע יכול לשנות את תוכנית הטיפול (לדוגמא אם יש צורך בהמשך ריכוך הצוואר במהלך השראת לידה, או כאשר יש חשש למנח/מצג בעייתי). אפשר לדון בצורך להערכת הפתיחה רק כשזה הכרחי, משום שבדיקות חודרניות צריכות להתבצע רק כשיש הכרח לכך.

–        מילים כמו "לסבול" או "קשה", במיוחד בתחום הטיפול במי שמודרות מהחברה עוד לפני שנכנסו לטיפולנו (נשים, להט"ב, לא לבנים) טעונות ביחסי כוח ומגלמות פעולה נגד מטופלת, ולא יחד איתה. התיוג של מישהי כ"קשה" ולא כמישהי שחוותה בדיקות כואבות היא הזרה של המטופלת, במקום שפה מכבדת והבנה פרקטית של המצב. השפה חשובה. "בדיקה כואבת", אם האדם שעבר את הבדיקה מתאר אותה ככזו, היא הולמת.

–        אחת מכל חמש נשים הותקפה מינית. סביר להניח שאפילו יותר בשל תת-דיווח. השיעור גבוה עוד יותר בקרב אוכלוסיית הלהט"ב. הפרקטיקה הטובה ביותר לדעתי היא להניח שלכולן יש צורך בשליטה וזכות בחירה לגבי הבדיקה ממגוון סיבות, אבל שהיסטוריה אפשרית של תקיפה מינית, בין אם היא מדווחת לנו או לא, היא הנחה הגיונית להתחיל בה.

–        וגיניסמוס ו-וולוודיניה הן אבחנות אמיתיות הדורשות טיפול מיוחד במהלך היריון ולידה. עם זאת, אם מישהי לא מדווחת על שום כאב ביחסי מין או בבדיקות גינקולוגיות קודמות, סביר שזה לא המקרה.

 

אף על פי שאינני חובבת איברים מנותקים מגוף או בובות הדגמה לבנות סטנדרטיות, אני מקווה שהתמונות פה מדגימות את מה שניסיתי להגיד במילים.

עניין נוסף בנושא גישתי הפמיניסטית לטיפול: אני לעולם לא נכנסת לחדר ומכריזה "הגיע הזמן לבדוק פתיחה!" הגישה שלי היא תמיד לבדוק מה שלומה של המטופלת, לדון באיך היא חווה את הלידה, איך בן או בת הזוג שלה חווה אותה, איך אני רואה את התקדמות הלידה מנקודת מבטי כמיילדת, ומה הצעד הבא בתכנית הטיפול שלנו, תוך כדי דיון בכל האפשרויות. לפעמים זה כולל גם בדיקת פתיחה.

עכשיו לתסריט שיחה. אני מתחילה בשיחה כאילו הגעתי להתחיל טיפול במישהי שאני מבינה שחווה כאבים בבדיקה, ושיש סיבה חשובה לקבל מידע עדכני על התקדמות הפתיחה שלה.

 

מיילדת: הי, אני סטפני, אני המיילדת שתלווה אותך במשמרת הנוכחית. (פגישה עם המטופלת, היכרות עם בן או בת הזוג, עם המשפחה, עם הדולה). אשמח לשמוע איך הולך לך בינתיים.

ולמשפחה איך הולך?

שוחחתי בעניין הטיפול בך עם המיילדת שטיפלה בך עד עכשיו, ובדקתי את הרישומים, כך שאני מבינה קצת יותר על מהלך ההיריון שלך עד עכשיו. האחות ואני דיברנו על החוויה שלך עד כה מפרספקטיבה סיעודית. יש משהו שחשוב לך שאדע על ההיריון ועל תכנית הלידה שלך?

את יכולה לספר לי איך היו לך בדיקות הפתיחה עד עכשיו?

מה בדיוק כואב או גורם אי נוחות? זו תחושה מבחוץ, מבפנים, גם וגם? יש דרך או תנוחה שבה את חושבת שיהיה לך נוח יותר?

תודה ששיתפת אותי. אני מצטערת שהבדיקות היו כואבות עד עכשיו. יכולות להיות לכך מספר סיבות: בין אם זה מתנוחת העובר וגירוי קצות העצבים, זרימת הדם ונפיחות באגן, בנרתיק או בפות, מיקום תחושת הצירים בגופך, או הגישה של הבודק/ת. יש לי מספר דרכים שגיליתי שמקלות על מהלך הבדיקה. בהתחשב במצב התקדמות הלידה שלך, חשוב שאת ואני נקבל מושג על רמת הפתיחה שלך ועל מיקום העובר, מהסיבה הזו: […]. המשך לצעד הבא בלידה עלול להיות מסובך אם לא נדע מה מצב הפתיחה הנוכחי שלך מהסיבה הזו: […]. כמו בכל נושא שנדון בו, נציע או נייעץ לך בזמן שאת כאן, את יכולה לסרב או להתחרט בכל שלב, ואנחנו נכבד את זה, וניתן את המלצותינו להמשך בהתאם להחלטתך. מה דעתך שאת ואני ננסה להפוך את הבדיקה לנוחה יותר כדי לקבל את המידע הרלוונטי?

(חשוב: אם הן מסרבות לבדיקת פתיחה, כבדו זאת. גבשו תכנית חלופית להתקדמות הלידה בהתבסס על השיחה הזו. הציעו משככי כאבים אם צריך.)

יש טכניקה יעילה שאני משתמשת בה עם מטופלות שחוות בדיקות כואבות, על ידי שימוש במילים "עצרי" ו"החוצה". "עצרי" משמעה שאני משאירה את היד שלי איפה שהיא, אבל מפסיקה לזוז עד שתגידי לי שזה בסדר להמשיך. "החוצה" משמעה שאני מיד מוציאה את היד שלי בעדינות. את חושבת שזה יכול לעזור לך?

חשוב לי מאוד לכבד הן את המילים שלך והן את הגוף שלך. דעי שאקשיב לך ברגע שתגידי משהו, ושאשים לב לגופך ואדון אתך בדרכי הרגעה.

יש מטופלות שמעדיפות הדרכה של כל שלב בבדיקה, ואחרות מעדיפות לשוחח על משהו אחר. מה את מעדיפה?

(לבשו את הכפפה הקטנה ביותר המתאימה לידיכן, על מנת להימנע מחומר עודף שיישרך על רקמות רגישות. השתמשו בכמויות נדיבות של חומר סיכה לאורך האצבע כולה כדי לוודא שהכפפה היבשה לא צובטת את שפתי הפות כשהאצבעות מוחדרות פנימה.)

כשאת מרגישה בנוח, כופפי ברכיים וקרבי את כפות הרגליים לישבן. תני לברכיים ליפול לצדדים כמו ספר פתוח. אני אדע שאת מוכנה לבדיקה כשאת בתנוחה הזו (או כל תנוחה אחרת שהיא אומרת שנוחה לה).

(לעולם אל תפתחו את הרגליים בשביל מטופלת. אף פעם. אם היא לא מבינה את התיאור, הושיטו את הידיים מחוץ לברכיים שלה והמתינו שהברכיים יגיעו אליהן כשהיא פותחת אותן.)

את עומדת להרגיש את האצבע שלי על הירך שלך.

ואז ממש מחוץ לנרתיק.

תיכף תרגישי שאני מפרידה את שפתי הפות. (כשמטפלות בטרנס או באדם במגדר לא בינארי, הקפידו לבדוק מראש מה היא צורת הפנייה המועדפת ומה הם המונחים המועדפים לאיברי המין.)

עכשיו תרגישי לחץ כלפי מטה, זה השריר שאם תצליחי לשחרר, יפחית את רמת המתח במהלך הבדיקה. יש מטופלות שעוזר להן לדמיין "נפילה" של הישבן לכיוון המיטה.

(חכו שהשריר ישתחרר – תראו ותרגישו כשזה קורה. זה חלק הכרחי בבדיקה נרתיקית עדינה בהסכמה.)

(אם תרגישו "טבעת" הדוקה לוחצת כנגד האצבעות שלכן, זהו "קרום הבתולים" ולחיצה עליו תגרום לכאב. החדירו את האצבעות עוד סנטימטר ולחצו כלפי מטה שוב לשחרור השריר.)

(במהלך הלחיצה, סובבו את היד והמשיכו ללחוץ בעדינות כלפי מטה בחיפוש אחר פתח צוואר הרחם. התחילו מהצד הרחוק והאחורי (פנימי) ביותר. אם תניחו שתמצאו את צוואר הרחם בחלק ה"עליון" או ה"אמצעי" של הנרתיק, סביר שתגרמו לאי נוחות על ידי היתקלות דווקא בחלק הצוואר שמכסה את ראש התינוק, בשופכה או בפתחה, או בעצם הערווה (הפוביס)).

עכשיו החלק הממש ממש חשוב: אל תשקרו. עשו בדיוק כפי שאמרתן, גם בהתייחסות לדברי המטופלת וגם בהתייחס לגופה. אם היא אומרת לעצור, עצרו. חכו שהיא תגיד שהיא מוכנה, הציעו דרכים להקלה ולשחרור השרירים ההיקפיים או מצאו תנוחה נוחה יותר, וקבלו הסכמה לפני שתמשיכו. אם היא אומרת החוצה, צאו החוצה בעדינות ובמהירות.

(חשוב מאוד – דברים לא לעשות אף פעם. אף פעם:

אל תחפשו את פתח הנרתיק במישוש למעלה ולמטה בין שפתי הפות. כך תיתקלו בפתח השופכה, תצבטו שיער ואת רקמות הפות, ותתחילו את הבדיקה מנקודת פתיחה כואבת.

על האגודל להיות רחוק ככל האפשר מהדגדגן. לבודקות חדשות, זו לפעמים המיומנות הקשה ביותר לפתח. העזרו בתמונות מעל כדי לתרגל אותה. התמונה פה מדגימה מה לא לעשות.)

(למטופלת עם צוואר אחורי, שינוי התנוחה של הבודק/ת יכול לסייע ליעילות הבדיקה. עדכנו אותה שתזיזו את גופכן, אך לא את היד. שמרו על היד במקומה, והזיזו את הזרוע והמרפק לפני הברך שלה. לפעמים שינוי קל כגון זה יכול לאפשר בדיקה קלה הרבה יותר לאחורי הנרתיק. לעיתים, לחץ קל על הפונדוס יכול לסייע בהגעה לפתח הצוואר על ידי קירוב החלק המציג (הראש בד"כ) לצוואר הרחם, אבל אין לבצע פעולה זו ללא הסכמה ואישור של המטופלת. אל תניחו שרק משום שהיד שלכן נמצאת בתוכה, יש לכן גישה מלאה למגע בגופה ללא הסכמה מראש.)

אוקיי, את תרגישי שאני מוציאה את היד שלי. איך הייתה הבדיקה? יש משהו שאוכל לעשות אחרת בפעם הבאה?

לפוסט המקורי: http://bit.ly/1qdJayK

[1] וגיניסטית – מילה שגורה בשימוש בקרב צוות מיילדותי בישראל, בכדי לתאר נשים שעבורן הבדיקה כואבת או קשה (כ.ג.)

שיתוף

טראומה ופוסט טראומה אצל מיילדות

ארגון המיילדות בישראל ערך מחקר שהתמקד במיילדות עצמן. המחקר התמקד באירועים שמוגדרים על ידי המיילדות כאירועים טעוני עקה, ובדק כיצד המיילדות מתמודדות עם אירועים אלו.
המחקר הוא מחקר איכותני שבמהלכו רואיינו שמונה עשרה מיילדות משישה בתי חולים שונים בארץ. הראיונות היו ראיונות עומק מובנים בחלקם, ובמהלכם התבקשו המיילדות לספר על אירועי עקה שבהם נתקלו במסגרת עבודתן, על הרגשות שעוררו בהן, דרכי ההתמודדות שהפעילו וההשפעה שהייתה לאירועים אלו על חייהן האישיים והמקצועיים. בניתוח הממצאים זוהו שני תחומים עיקריים: תגובות למצבי עקה והתמודדות עם מצבים אלו.
תוצאות המחקר הראו שמצבי עקה משפיעים על הזהות האישית והמקצועית של המיילדות, וכדי לסייע להן להתמודד בצורה טובה עם הרגשות וההשלכות של אירועים אלו, יש צורך במתן תמיכה, הן על ידי עמיתים והן על ידי ממונים, וכן יש מקום להדרכה ובקרה מקצועיים ומובנים כדי להפוך את הטיפול במצבי עקה במיילדות לחלק בלתי נפרד מהעשייה המחלקתית.

דברים אלו מתוך גליון מס' 75 של Israeli journal of Ob/Gyn, לסיכום המחקר (עברית) מתוך המגזין.

למחקר המלא של ד"ר הלפרין, ד"ר גולדבלט ואחרים (אנגלית)

כאב23-1

התמונה מתוך גליון 75 של Israeli journal of Ob/Gyn

שיתוף

טראומה בלידה – זיהוי, טיפול והחלמה

אנו מאמינות שאימא ותינוק בריאים הם אימא ותינוק בריאים בגוף ובנפש
הנה כמה כלים כדי לשבור את השתיקה סביב טראומה ואלימות מיילדותית

זיהוי טראומה מיילדותית

רוב האנשים חווים טראומה לפחות פעם אחת בחייהם. אף על פי שכל אישה יכולה לחוות לידה טראומטית, הסיכון גבוה יותר כשמדובר בנשים עם היסטוריה של התעללות מינית בילדות, אונס או טראומה אחרת. לידה היא חוויה טראומטית ב-25% מתוך כלל הלידות. ל8% מהנשים הללו יש סימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), על פי מחקרה של שלומי-פולצ'ק (2014).

דעי שאת לא לבד.

לפעמים הגורם לחוויה הטראומטית הוא מקרה חירום רפואי או פציעה קשה, אך במקרים מסוימים לידה שנראית "רגילה", עם אימא ותינוק בריאים פיזית, מסווה בעצם אישה יולדת שהרגישה טראומה במשך או אחרי הלידה. נשים המגיעות ל"נשים קוראות ללדת" ולארגונים ועמותות ברחבי העולם העוסקים בזכויות הנשים היולדות עם הטראומה שחוו, מעידות על כך שלרוב הטראומה נובעת מהאופן שבו התייחסו אליהן במשך הלידה (חוסר כבוד לגופן ולהחלטותיהן) ולאו דווקא מהנסיבות הרפואיות הקשורות ללידה.
"טראומה בלידה היא בעיני המתבונן," מסבירה שריל טטנו בק (Beck), מרצה לסיעוד ומומחית בתחום לידות טראומטיות. היא מציינת שזה לא נדיר שאותה לידה נתפסת כרגילה מבחינת הצוות הרפואי וכטראומטית ליולדת. כפי שיולדת אחת הסבירה על לידתה: " נראיתי בסדר בגלל האפידורל, אבל הגעתי למקום מאוד שחור מבפנים, עם פלאשבקים. מתתי מפחד אבל אף אחד לא ידע את זה. עכשיו כשאני שוב בהיריון, אני בחרדות."

יש לאירוע סיכון גבוה יותר להיחוות כטראומטי כאשר:
• הוא לא צפוי
• הרגשת חוסר יכולת למנוע אותו
• היית נסערת מאוד בגללו
• אינך יכולה להפסיק לחשוב עליו, או
• אינך מסוגלת להיזכר בו

טראומה בלידה יכולה להשפיע לא רק על האישה היולדת. רוב הנתונים על טראומה בלידה מדברים על האם כמי שסובלת, אבל היום גם האב והמלווים האחרים מוכרים כמושפעים מטראומת הלידה. מבחינת אנשים רבים הפן המפחיד או מסכן החיים של הלידה הוא הגורם לטראומה, ואילו מבחינת אחרים זה יכול להיות פן אחר של הלידה כגון איבוד שליטה, חוסר הסכמה עם הליך רפואי או ההתנהגות של האנשים המעורבים.

הסימפטומים הרגשיים, הפסיכולוגים והפיזיים של טראומה כוללים:
• הלם
• כעס
• הכחשה וחוסר אמון
• חוסר תחושות רגשיות
• בדידות חברתית
• מחשבות טורדניות של האירוע
• פלאשבקים
• אשמה
• בושה
• עצב
• קושי בריכוז ו/או בעיות זיכרון
• חרדה, עצבנות או דריכות
• דופק מואץ
• חוסר תחושה, הרחקת אנשים
• נדודי שינה וסיוטים
• כאבי שרירים
• קשיים מיניים
• עייפות
• מתח שרירי

המשימה שלנו ב"נשים קוראות ללדת" היא לתת מידע, לתמוך ולאפשר. אנחנו מאמינות שכל אישה צריכה לקבל את ההחלטות שלה לגבי הצרכים שלה. כאשר אנחנו מתמודדות עם טראומה, לפעמים הדברים נראים הרי גורל וקשה לדעת מאיפה להתחיל.
הדאגה לעצמך היא חיונית. טיפול בעצמך אולי לא בסדר העדיפויות שלך, אך זו הזדמנות בשבילך לזהות איזה תחום בחייך זקוק לתשומת לב מידית. התחילי משם. לפעמים קשה לשים את עצמך בעדיפות ראשונה, אבל זהו צעד חשוב בדרך להחלמה ולשמירה על בריאותך. ככל שתקבלי עזרה מתאימה מהר יותר, כך גם ישתפרו סיכויי ההחלמה שלך בזמן קצר ככל האפשר.

לעדות על יחס בלתי הולם והפרת זכויות בלידה
לקו ליולדת – קו סיוע לנפגעות בהליכי הריון ולידה

מידע חשוב לאימהות

אם הייתה לך לידה קשה או טראומטית, חיוני שתקחי לעצמך את הזמן לבחון איך מרגישה כלפי חווית הלידה שלך ושתתני תשומת לב לסוגיות שדורשות אותה.
לטראומה מיילדותית יש אפקט דומינו אצל האישה. אבות ובני זוג גם יכולים לחוות טראומה מלידה קשה. מחקרים מראים שתומכי אישה בלידה (במיוחד דולות ומיילדות) חוות לעיתים קרובות טראומה משנית. טראומה מסוג זה יכולה להשפיע על הזוגיות ועל התא המשפחתי. בנוסף, מחקרים באפיגנטיקה מעידים שאישה יכולה להעביר את הטראומה לתינוק ברחמה.
מאוד חשוב לזכור שלכל אישה יש תגובה הייחודית לה לטראומה וגם לתהליך ההחלמה. אין צורה נכונה להתקדם בתהליך ההחלמה, ועל כל אחת למצוא את הדרך שלה. לפעמים נדרשים חודשים או שנים כדי לעבד ולקבל את הזכרונות והרגשות הקשורים לטראומה. חשוב למצוא איש מקצוע או קבוצת תמיכה שיכולה לתמוך בך בתהליך ההחלמה, וחשוב מכך שתהיי סבלנית ואוהבת עם עצמך. תני לעצמך זמן להתאים את עצמך לתהליך ההחלמה בדרך שלך.
הרבה נשים שנושאות טראומה מהלידה אינן סובלות מכל תשעת הסימפטומים הנדרשים לאבחון PTSD, אבל הן סובלות מטראומה. לא משנה איפה את נמצאת בספקטרום, מגיע לך איזון, בריאות והגשמה בחווית האימהות.

החלמה מטראומה

ישנן דרכים רבות שבהן אפשר לעזור לעצמנו להחלים מטראומות בזמן ובדרך שלנו. כל משפחה עם תינוק שהגיח לעולם מבינה עד כמה תמיכה היא דבר חשוב, אבל כשמדובר במשפחות הנושאות טראומה, תמיכה יכולה לייצר את ההבדל בין הישרדות לשגשוג.

הנה מספר רעיונות שהורים טריים יכולים לשקול בהליך ההחלמה שלהם:

לבקש עזרה – זה אינו סימן לחולשה אלא לאומץ, כאשר מישהו מבקש עזרה בעת הצורך. כדאי לשקול בקשה מחברים או משפחה לניהול רשימת ארוחות שיביאו לכם, כדי לצמצם את המטלות שאתם מתמודדים אתן.
סידור שינה – תשקלו לבקש מחברים או משפחה לבוא לשבוע או שניים לעזור לכם, כדי שתוכלו לישון בלילה. אפשר גם לקחת עזרה של דולה פוסט-פרטום שתתמוך בהתאקלמות של תינוק חדש. שינה היא דבר חיוני למצב הבריאותי והנפשי כדי להחלים אחרי לידה.
עט הקסם – בשביל הרבה אנשים כתיבה ביומן האישי או כדי לחלוק את זה עם אנשים היא סוג של תרפיה. אפשר לשקול לכתוב לרופאה או למיילדת שלך, למקום הלידה, לתומכת הלידה, כדי שהם ידעו מה החוויה שהתקבלה אצלך ומה הרגשות שלך לגבי הלידה, את יכולה להיעזר בקו ליולדת עבור זה. מספר נשים מבקשות את התיק האישי שלהן, משוות את זכרונן עם הכתוב וממלאות לעיתים פערים בזמן או בתקשורת. לפעמים זה עוזר, לפעמים זה חסר משקל ולפעמים זה מערער. זוהי בחירה של כל אישה אם יהיה זה צעד נכון מבחינתה בתהליך ההחלמה.
לפעול – אם את מרגישה צורך לעשות יותר, את יכולה להגיש תלונה במילוי דף זה ו/או לפנות לקו ליולדת. על פי חומרת המקרה, כדאי לשקול אפשרות של הגשת תביעה, אם כי זה יכול להיות תהליך ארוך ומייגע.
לדבר – לדבר עם חברים ומשפחה תומכים על הרגשות שלך, למצוא קבוצה תומכת של נשים עם לידות טראומטיות, ללמוד על פוסט טראומה, דיכאון אחרי לידה ועל חרדות.
ללמוד ממומחיות – לדבר עם נשות מקצוע תומכות שיכולות לעזור לך להבין מה קרה בלידה.
ריפוי עצמי – לתרגל באופן עקבי טכניקות הרפייה, להפחית את רמת הלחץ והחרדה ולנסות להקפיד על שעות שינה מספקות.
סימני מתח – לפעמים נשים עם רקע של טראומה מתעלמות מהרגשות ותחושות גופניות, ולא מבינות שחלק מהתופעות הן בעצם תגובה ללחץ. היכרות עם סימני האזהרה יכולה לעזור בזיהוי ולמנוע התמוטטות.
יום יום – אין זמן מוקצב להחלמה, וחלק מהתהליך כולל גם "כשלונות". ההחלמה אינה תהליך לינארי רציף. כדאי להיות מודעות לכך שיש גם "נסיגות", להכיר בהן ובכך שהן חלק מהדרך ולבקש תמיכה כדי להמשיך. כולנו מועדות ונופלות. תמיכה ראויה יכולה לסייע לנו לקום ולהמשיך ללכת.

זכרי, את לא לבד ולא צריכה להיות לבד.

הטקסט מתורגם בתרגום חופשי מהאתר של תנועת "Improving Birth" האמריקאית

שיתוף