טראומה בלידה – זיהוי, טיפול והחלמה

אנו מאמינות שאימא ותינוק בריאים הם אימא ותינוק בריאים בגוף ובנפש
הנה כמה כלים כדי לשבור את השתיקה סביב טראומה ואלימות מיילדותית

זיהוי טראומה מיילדותית

רוב האנשים חווים טראומה לפחות פעם אחת בחייהם. אף על פי שכל אישה יכולה לחוות לידה טראומטית, הסיכון גבוה יותר כשמדובר בנשים עם היסטוריה של התעללות מינית בילדות, אונס או טראומה אחרת. לידה היא חוויה טראומטית ב-25% מתוך כלל הלידות. ל8% מהנשים הללו יש סימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), על פי מחקרה של שלומי-פולצ'ק (2014).

דעי שאת לא לבד.

לפעמים הגורם לחוויה הטראומטית הוא מקרה חירום רפואי או פציעה קשה, אך במקרים מסוימים לידה שנראית "רגילה", עם אימא ותינוק בריאים פיזית, מסווה בעצם אישה יולדת שהרגישה טראומה במשך או אחרי הלידה. נשים המגיעות ל"נשים קוראות ללדת" ולארגונים ועמותות ברחבי העולם העוסקים בזכויות הנשים היולדות עם הטראומה שחוו, מעידות על כך שלרוב הטראומה נובעת מהאופן שבו התייחסו אליהן במשך הלידה (חוסר כבוד לגופן ולהחלטותיהן) ולאו דווקא מהנסיבות הרפואיות הקשורות ללידה.
"טראומה בלידה היא בעיני המתבונן," מסבירה שריל טטנו בק (Beck), מרצה לסיעוד ומומחית בתחום לידות טראומטיות. היא מציינת שזה לא נדיר שאותה לידה נתפסת כרגילה מבחינת הצוות הרפואי וכטראומטית ליולדת. כפי שיולדת אחת הסבירה על לידתה: " נראיתי בסדר בגלל האפידורל, אבל הגעתי למקום מאוד שחור מבפנים, עם פלאשבקים. מתתי מפחד אבל אף אחד לא ידע את זה. עכשיו כשאני שוב בהיריון, אני בחרדות."

יש לאירוע סיכון גבוה יותר להיחוות כטראומטי כאשר:
• הוא לא צפוי
• הרגשת חוסר יכולת למנוע אותו
• היית נסערת מאוד בגללו
• אינך יכולה להפסיק לחשוב עליו, או
• אינך מסוגלת להיזכר בו

טראומה בלידה יכולה להשפיע לא רק על האישה היולדת. רוב הנתונים על טראומה בלידה מדברים על האם כמי שסובלת, אבל היום גם האב והמלווים האחרים מוכרים כמושפעים מטראומת הלידה. מבחינת אנשים רבים הפן המפחיד או מסכן החיים של הלידה הוא הגורם לטראומה, ואילו מבחינת אחרים זה יכול להיות פן אחר של הלידה כגון איבוד שליטה, חוסר הסכמה עם הליך רפואי או ההתנהגות של האנשים המעורבים.

הסימפטומים הרגשיים, הפסיכולוגים והפיזיים של טראומה כוללים:
• הלם
• כעס
• הכחשה וחוסר אמון
• חוסר תחושות רגשיות
• בדידות חברתית
• מחשבות טורדניות של האירוע
• פלאשבקים
• אשמה
• בושה
• עצב
• קושי בריכוז ו/או בעיות זיכרון
• חרדה, עצבנות או דריכות
• דופק מואץ
• חוסר תחושה, הרחקת אנשים
• נדודי שינה וסיוטים
• כאבי שרירים
• קשיים מיניים
• עייפות
• מתח שרירי

המשימה שלנו ב"נשים קוראות ללדת" היא לתת מידע, לתמוך ולאפשר. אנחנו מאמינות שכל אישה צריכה לקבל את ההחלטות שלה לגבי הצרכים שלה. כאשר אנחנו מתמודדות עם טראומה, לפעמים הדברים נראים הרי גורל וקשה לדעת מאיפה להתחיל.
הדאגה לעצמך היא חיונית. טיפול בעצמך אולי לא בסדר העדיפויות שלך, אך זו הזדמנות בשבילך לזהות איזה תחום בחייך זקוק לתשומת לב מידית. התחילי משם. לפעמים קשה לשים את עצמך בעדיפות ראשונה, אבל זהו צעד חשוב בדרך להחלמה ולשמירה על בריאותך. ככל שתקבלי עזרה מתאימה מהר יותר, כך גם ישתפרו סיכויי ההחלמה שלך בזמן קצר ככל האפשר.

לעדות על יחס בלתי הולם והפרת זכויות בלידה
לקו ליולדת – קו סיוע לנפגעות בהליכי הריון ולידה

מידע חשוב לאימהות

אם הייתה לך לידה קשה או טראומטית, חיוני שתקחי לעצמך את הזמן לבחון איך מרגישה כלפי חווית הלידה שלך ושתתני תשומת לב לסוגיות שדורשות אותה.
לטראומה מיילדותית יש אפקט דומינו אצל האישה. אבות ובני זוג גם יכולים לחוות טראומה מלידה קשה. מחקרים מראים שתומכי אישה בלידה (במיוחד דולות ומיילדות) חוות לעיתים קרובות טראומה משנית. טראומה מסוג זה יכולה להשפיע על הזוגיות ועל התא המשפחתי. בנוסף, מחקרים באפיגנטיקה מעידים שאישה יכולה להעביר את הטראומה לתינוק ברחמה.
מאוד חשוב לזכור שלכל אישה יש תגובה הייחודית לה לטראומה וגם לתהליך ההחלמה. אין צורה נכונה להתקדם בתהליך ההחלמה, ועל כל אחת למצוא את הדרך שלה. לפעמים נדרשים חודשים או שנים כדי לעבד ולקבל את הזכרונות והרגשות הקשורים לטראומה. חשוב למצוא איש מקצוע או קבוצת תמיכה שיכולה לתמוך בך בתהליך ההחלמה, וחשוב מכך שתהיי סבלנית ואוהבת עם עצמך. תני לעצמך זמן להתאים את עצמך לתהליך ההחלמה בדרך שלך.
הרבה נשים שנושאות טראומה מהלידה אינן סובלות מכל תשעת הסימפטומים הנדרשים לאבחון PTSD, אבל הן סובלות מטראומה. לא משנה איפה את נמצאת בספקטרום, מגיע לך איזון, בריאות והגשמה בחווית האימהות.

החלמה מטראומה

ישנן דרכים רבות שבהן אפשר לעזור לעצמנו להחלים מטראומות בזמן ובדרך שלנו. כל משפחה עם תינוק שהגיח לעולם מבינה עד כמה תמיכה היא דבר חשוב, אבל כשמדובר במשפחות הנושאות טראומה, תמיכה יכולה לייצר את ההבדל בין הישרדות לשגשוג.

הנה מספר רעיונות שהורים טריים יכולים לשקול בהליך ההחלמה שלהם:

לבקש עזרה – זה אינו סימן לחולשה אלא לאומץ, כאשר מישהו מבקש עזרה בעת הצורך. כדאי לשקול בקשה מחברים או משפחה לניהול רשימת ארוחות שיביאו לכם, כדי לצמצם את המטלות שאתם מתמודדים אתן.
סידור שינה – תשקלו לבקש מחברים או משפחה לבוא לשבוע או שניים לעזור לכם, כדי שתוכלו לישון בלילה. אפשר גם לקחת עזרה של דולה פוסט-פרטום שתתמוך בהתאקלמות של תינוק חדש. שינה היא דבר חיוני למצב הבריאותי והנפשי כדי להחלים אחרי לידה.
עט הקסם – בשביל הרבה אנשים כתיבה ביומן האישי או כדי לחלוק את זה עם אנשים היא סוג של תרפיה. אפשר לשקול לכתוב לרופאה או למיילדת שלך, למקום הלידה, לתומכת הלידה, כדי שהם ידעו מה החוויה שהתקבלה אצלך ומה הרגשות שלך לגבי הלידה, את יכולה להיעזר בקו ליולדת עבור זה. מספר נשים מבקשות את התיק האישי שלהן, משוות את זכרונן עם הכתוב וממלאות לעיתים פערים בזמן או בתקשורת. לפעמים זה עוזר, לפעמים זה חסר משקל ולפעמים זה מערער. זוהי בחירה של כל אישה אם יהיה זה צעד נכון מבחינתה בתהליך ההחלמה.
לפעול – אם את מרגישה צורך לעשות יותר, את יכולה להגיש תלונה במילוי דף זה ו/או לפנות לקו ליולדת. על פי חומרת המקרה, כדאי לשקול אפשרות של הגשת תביעה, אם כי זה יכול להיות תהליך ארוך ומייגע.
לדבר – לדבר עם חברים ומשפחה תומכים על הרגשות שלך, למצוא קבוצה תומכת של נשים עם לידות טראומטיות, ללמוד על פוסט טראומה, דיכאון אחרי לידה ועל חרדות.
ללמוד ממומחיות – לדבר עם נשות מקצוע תומכות שיכולות לעזור לך להבין מה קרה בלידה.
ריפוי עצמי – לתרגל באופן עקבי טכניקות הרפייה, להפחית את רמת הלחץ והחרדה ולנסות להקפיד על שעות שינה מספקות.
סימני מתח – לפעמים נשים עם רקע של טראומה מתעלמות מהרגשות ותחושות גופניות, ולא מבינות שחלק מהתופעות הן בעצם תגובה ללחץ. היכרות עם סימני האזהרה יכולה לעזור בזיהוי ולמנוע התמוטטות.
יום יום – אין זמן מוקצב להחלמה, וחלק מהתהליך כולל גם "כשלונות". ההחלמה אינה תהליך לינארי רציף. כדאי להיות מודעות לכך שיש גם "נסיגות", להכיר בהן ובכך שהן חלק מהדרך ולבקש תמיכה כדי להמשיך. כולנו מועדות ונופלות. תמיכה ראויה יכולה לסייע לנו לקום ולהמשיך ללכת.

זכרי, את לא לבד ולא צריכה להיות לבד.

הטקסט מתורגם בתרגום חופשי מהאתר של תנועת "Improving Birth" האמריקאית

שיתוף

סיכום המחקר על טיפול לא ראוי בנשים יולדות בעולם

ancsa 005The Mistreatment of Women during Childbirth in Health Facilities Globally: A Mixed-Methods Systematic Review

למחקר המלא: http://journals.plos.org/plosmedicine/article?id=10.1371%2Fjournal.pmed.1001847

א. המאמר מצא שעל פי מידע אמין מחמש ארצות, בעיקר כאלו מפותחות ומערביות, נשים אוימו בכך שתינוקותיהן יקבלו טיפול לא טוב או שתוצאת הלידה תהיה לא טובה, ושזו תהיה תוצאה של התנהגותן תוך כדי הלידה. זה כלל גם איים באלימות אם האישה לא תמלא את הנחיות הצוות הרפואי, ואיומים במניעת טיפול רפואי. נשים אחרות דיווחו על כך שהואשמו במצב הבריאותי הגרוע שלהן \ של תינוקיהן.

ב. המאמר מצא על פי מידע אמין מעשר ארצות מכל רחבי העולם ורמות סוציואקונומיות שונות נשים דיווחו שהן חשו מופלות לרעה בשל מוצאן האתני או הגזעי.הן חשו זאת לכל אורך הלידה וזה השפיע על איכות הטיפול שקיבלו. זה גרם להן לרוב לחוש תחושת זרות (alienation) אל מול הצוות הרפואי. מהגרות ופליטות קיבלו טיפול לא מכבד (disrespectful) באופן קיצוני, ולעיתים גם נדרשו לשלם מחירים גבוהים יותר או שוחד. זה כולל נשים סומליות שעברו ברית מילה נקבית בקנדה, נשות רומה בבלקן, ופליטות אפריקאיות בדרום אפריקה.

ג. על פי מידע אמין מ13 ארצות (אבל יותר באפריקה), נשים ממעמד סוציואקונומי נמוך דיווחו שהן מופלות לרעה בשל כך. הן האמינו שהן קיבלו טיפול גרוע יותר והוזנחו בשל היותן עניות ולא מסוגות לשלם על שירותים או לשלם שוחד. הן הרגישו שהצוות הרפואי השפיל אותן בשל עוניין, חוסר היכולת שלהן לקרוא ולכתוב, או על מגוריהן בשכונות עוני או אזורים גפריים. במדינות אפריקאיות מסוימות זה היה תמריץ משמעותי מהימנעות להגעה חוזרת למתקנים רפואיים.

ד. מידע אמין מחמש ארצות (לא באזור או רמת הכנסה ספציפיים) הראה שנשים דיווחו על בדיקות וגינליות תכופות וכואבות תוך כדי הלידה. הן בראו את מספר הבדיקות שהן קיבלו כעודפות שלא לצורך וכפוגעות בערכן כאדם (dehumanizing). במרים מסוימים בדיקות וגינליות בוצעו בסביבה לא פרטית, ולעיתים קרובות נשים לא הסכימו לביצוע הבדיקה.

ה. מידע אמין מתשע מדינות – נשים דיווחו על סירוב של הצוות רפואי לסייע בהקלת כאב, ושתרופות מורידות כאב לא היו זמינות להן תוך כדי הלידה. הליכים כירוררגיים כגון חתך חץ בוצעו לעיתים ללא כל משכך כאבים. באזורים נטולי משאבים, זה קרה לרוב בשל חוסרים במלאי או בשל חוסר יכולת של המטופלת לשלם. במדינות עשירות נשים דיווחו שלא הוצעו להן משככי כאבים או שסורבו כאשר ביקשו כאלה.

ו. מידע אמין מ21 מדינות, 33 מחקרים, בכל רחבי העולם וברמות הכנסה שונות – נשים דייוחו לעיתים קרובות על עיכובים ארוכים בקבלת טיפול, ובצוות רפואי שלא הקדיש להן תשומת לב (inattentive), ושהזניח נשים תוך כדי לידה. נשים דיווחו שחשו לבד, שמתעלמים מהם ושהן ננטשו תוך שהייתן במתקן הרפואי, ושהרגישו שבקשותיהן לעזרה או תשומת לב מהצוות הרפואי נתפסו כעול על הצוות (an imposition). נשים רבות דיווחו על זמני המתנה ארוכים לפני שראו צוות רפואי או לפני שקיבלו טיפול רפואי. תחושות אלו של הזנחה (neglect) ונטישה (abandonment) היוו חסם עיקרי לטיפול רפואי עתיד במדית נמוכות הכנסה, שכן נשים העדיפו סביבה תומכת, אותה הן יכלו לקבל ממיילדות מסורתיות.

ז. מידע אמין מ22 מדינות מכל רחבי העולם ב28 מחקרים הראה שנשים הציגו קשיי תקשורת בין הצוות ברפואי והן עצמן כמשאירים אותם בחשכה (“In the dark”) לגבי הטיפול שלהן במהלך הלידה. נשים חשו חוסר שביעות רצון מהמידע וההסברים שסופקו להם על ידי הצוות הרפואי לגבי הטיפול שלהן והאמינו שהצוות הרפואי היה יותר מעוניין בלגרום להן לציית להנחיות שלהם מאשר לאפשר לנשים לשאול שאלות לגבי ההליכים שעומדים לבצע בהן. זה גרם לנשים להרגיש מרוחקים מהצוות הרפואי, לפחד מההליכים, ולהרגיש שהן לא משתתפות פעילות בחווית הלידה שלהם. נשים בבריטניה, ברזיל והרפובילקה הדומניקנית האמינו שהצוות הרפואי נמנע באופן פעיל מהעברת מידע למטופלות ותיארו את הצוות הרפואי כלא קשוב (unresponsive) לצרכי המטופלות.

ח. מידע מ21 מדינות מכל העולם ב26 מחקרים, אבל יותר בולט באפריקה – נשים דיווחו חוסר בטיפול תומך (supportive care) בזמן הלידה שלהם במתקן רפואי, ותפסו את הטיפול על ידי הצוות הרפואי כמכני, ונעדר נחמה (comfort) ודרך ארץ (courtesy). נשים חשו שהן לא קיבלו את הזמן ותשומת הלב מהצוות הרפואי על מנת שירגישו נתמכות ומטופלות באופן מספק. הן הרגישו שהצוות היה לא רגיש לצרכיהן, מה שהפך אותן לחסרות ביטחון, חרדתיות, ולבד. נשים רבות חשו שלידה במתקן רפואי יבטח תוצאות טיפול חיוביות עבורן ועבור תינוקיהן. אבל למרות שהן לרוב הרגישו שקיבלו טיפול טוב באופן טכני, החוויה שלהן נפגמה על ידי התחושה שהן לא נתמכות רגשית. נשים הרגישו שהן קיבלו טיפול כחלק ממערכת (systemized), מכני, וכזה שהתרכז לחלוטין בתוצאות טכניות ולא בטיפול תומך הכולל תקשורת רגישה ומגע עדין.
ט. מידע מ8 מדינות, כולן אך ורק כאלו עם הכנסה גבוהה או בינונית, דיבר על החפצה של נשים. נשים דיווחו שהפשיטו את כבודן (stripped of their dignity) במהלך הלידה בשל החפצה של גופן על ידי הצוות הרפואי. הן התנגדו לחשיפת גופיהן למספר רב של בעלי נתפקידים רפואים, ולפעמים אף בפני קבוצות גדולות של סטודנטים.

י. מידע מ11 מדינות מכל רחבי העולם – נשים דיווחו על חוסר בפרטיות באגפי הלידה וההתאוששות, ובאופן ספציפי בעת בדיקות וגינליות ובטניות. נשים נחשפו לחולים אחרים, משפחותיהם, ועובדי צוות רפואי.

יא. עובדי צוות רפואי שנדגמו במחקרים השונים דיווחו כיצד הסמכות ההיררכית במערכות הבריאות נתנה לגיטימציה לשליתה של הצוות הרפואי על פני נשים במהלך הלידה. אנשי צוות האמינו שהם יכולים להשתמש באמצעים קיצוניים או כופים (coercive) כדי לקבל שיתוף פעולה (compliance) מצד נשים. חלק מאנשי הצוות האמינו שהם לא מחויבים לספק טיפול לנשים שאינן משתפות פעולה (noncompliant). באופן כללי אנשי הצוות הרפואי קיבלו את הטיפול הגרוע בנשים כנורמה.

יב. אחיות-מיילדות הצדיקו את הטיפול הלקוי (mistreatment) בנשים על ידי הטענה שהן מנסות להבטיח תוצאה בטיחותית לאמהות ולתינוקות, ותירצו את השכיחות של התעללות פיזית כ"הכרח" על מנת להבטיח שיתוף פעולה (compliance) ותוצאות בטוחות, תוך שהן מאמינות שהן "forced by circumstances".

שיתוף