כאשר מגיע התינוק הראשון, הבכור או הבכורה שלנו, עוצמת אהבה היא בלתי ניתנת להסברה, כל כולנו רוצים להעניק להם רק את הטוב שקיים, שחלילה לא יבכו, שחלילה לא ייפצעו. ביום הלידה אנחנו נשבעים לעולמים שתמיד נהיה שם בשבילם גם בגיל 100, נשמור ונגן עליהם מכל משמר.
הילדים הראשונים, הבכורים, זוכים להיות במרכז העניינים, זוכים להיות הכוכבים עד שמגיע האח או האחות השנייה שגדלים זה עתה בבטן של אימא. זה עלול לגרום לבלבול בקרב הבכורים אבל עם הכנה מוקדמת ושיח אפשר להתגבר על כך די בקלות.
"בבטן של אימא שלי יש ת … תירס חם"
מהרגע שהבטן ההריונית מתחילה לצוץ זה הוא הזמן המדויק להתחיל להכין את הילדים הבכורים לקראת אח או אחות חדשה שיצטרפו למסיבה המשותפת. כמובן שהשיח חייב להיות בגובה העיניים של הילד ובטח שיש הבדל בין ילד בן שנתיים לבין ילד בין ארבע.
כאשר הבכורים עדיין קטנים השיח הוא פחות משמעותי אלא המקום והמחוות שאנחנו עושים הן החשובות, כך למשל בכורים בני שנתיים נוכל להכין אותם לאחים הקטנים יותר באמצעות משחק – נקנה בובת תינוק ונתחיל לטפל בה בכל זמן, ניתן לה מקום לישון בו, בגדים משלה, בקבוק משלה, אמבטיה משלה ובכלל נפריד בין הדברים של הבכורים לבין התינוק אח/ בובה.
כלומר ניצור עולם נפרד אבל נפגיש בין העולמות כאשר אוכלים ארוחה ערב משותפת, כאשר מקריאים סיפור לפני השינה, כאשר יוצאים לטיול וכו'. מחוות אלו יותר נגישות בגילאי אלו. בגילאים בהם הבכורים מעל גיל ארבע, נתחיל לשוחח איתם שעוד מעט יגיע אח או אחות נוספת למשפחה ומאותו הרגע הם יהפכו לאחים גדולים, לאחים עם אחריות שיהיו דוגמא לאחיהם הקטנים.
אם הם ירצו הם יוכלו להיות שותפים בטיפול. כדאי לשאול את הבכורים האם אם רוצים להצטרף לקניות עבור המצטרפים החדשים ובכלל לשלב אותם במעשים בהכנות לקראת התינוק/ ת החדשים. מעבר לזה, לתת להם לצייר את התחושות שהם חווים, את הרגשות והפחדים שלהם. לתת להם הרגשה שלא משנה מי יצטרף, תמיד נאהב אותם ושהלב של אימא ואבא מתרחב בכל פעם שמגיע תינוק נוסף למשפחה והוא איננו לוקח את המקום של אף אחד.
לסיכום ובכל זאת, הרגעים המכריעים הם הרגעים האמתיים שהתינוק מגיע הביתה, מה עושים?
באחת הסדנאות למשפחה נאמר משפט שעד היום הולך איתי: לכל ילד במשפחה יש מקום, את כולם אוהבים באותה המידה ואת כולם מכילים אבל עם כל זה שאנחנו משפחה אחת, כל ילד הוא עולם נפרד משלו ולכן נעשה את הכול המאמצים שכל ילד ידע וירגיש שאנחנו שותפים בעולמו, לא אורחים אלא הולכים אותו יד ביחד. וכאשר נחבק, נחבק כל אחד בנפרד, עם שתי ידיים ולא עם תינוק אחד על היד, כי מגיע לו!